לפני 8 שנים. 10 בדצמבר 2015 בשעה 21:41
כל מה שרוצה הוא למות
ייסוריה של המידה הטובה
לפני 8 שנים. 30 בנובמבר 2015 בשעה 12:32
כמה חברה שלי ונילית?
היא אמרה ״מיונזית״
במקום ״ונילית״
לפני 8 שנים. 29 בנובמבר 2015 בשעה 19:50
לילה. חושך. חדר. ישנים. אני מרגישה שזה קורה ולוחשת לך שתתעורר. אני רגועה משחשבתי. דוחפת את מברשות השיניים שלנו לתיק בזמן שאתה שוטף פנים. מפתחות מרשרשים. יוצאים. הנשימות שלי כבדות. אתה שואל אותי שאלות ואני מבקשת ממך שקט. אני יודעת שזה מרגיז אותך. מביטה החוצה מהחלון כדי להסיח את דעתי מהכאב. זה לא עוזר. אני מצמידה בכוח את ראשי לזרוע ימין שלך. אתה מנשק את קודקודי. אתה מחנה ואני יוצאת מהאוטו במאמץ רב. מחזיקה את עצמי מלהכנס ללחץ. עולים במעלית. נכנסים. נבדקים. אתה צמוד אליי. לא מסיר עיניך ממני לרגע. משקיף ומוודא שהכל מתנהל כשורה. ״היום זה היום״ הרופאה אמרה. אנחנו נכנסים לחדר משלנו ומחכים. אני שוכבת על המיטה ומביטה בך יושב על הכורסה. מדמיינת אותך אוחז בו. אני מחייכת ואתה קולט אותי. מחייך אליי חיוך עייף. הכאבים החדים באים והולכים. כשהם באים אני מתפתלת במיטה ועושה לעצמי ״שששש״, כמו שעושה כשאתה מכאיב לי בחגורה. אתה שם עליי יד ואני מעיפה אותה ממני בכח. יודעת שזה מרגיז אותך. ורוצה שתחזיר את היד. אתה מתרחק ואני מתנצלת ומבקשת שתתקרב. אתה מתקרב. כשהם הולכים אני פנויה לנשק את היד שלך. אני מנשקת את כל האצבעות וגם את מרכז כף היד. אתה מתכופף קצת ובכך מאפשר לי למלא אותך בנשיקות עד המרפק. אני מתלוננת לך שלא אעמוד בכאבים שצפויים לי. שזה יותר מדי כבר עכשיו. אתה אומר לי ״תעשי שריר, תיזכרי כמה את חזקה״. אני צוחקת ונזכרת. אני מרגישה שעוד רגע מתפוצצת ומתחננת אליך שתקרא מהר למיילדת. אני לוחצת ואתה ליד ראשי. מבעוד מועד השבעתי אותך שלא תעיז להסתכל על זה קורה. אני רוצה להשאר נחשקת בעיניך גם אחרי. לא לוקחת סיכון. אני מוחצת את היד שלך. אתה אומר לי שאני גיבורה. גיבורה שלך. אני לא יכולה יותר. בבקשה שייגמר. ״מאמץ אחרון״ אני שומעת ברקע. ובכי של תינוק פורץ. אני צוחקת ובוכה. אתה בהלם. אתה מנשק את השפתיים שלי ואומר לי שאתה גאה בי. היא נותנת לך מספריים ואתה חותך את החבל. מניחים את המתנה שנתת לי עליי. אני שלמה.
ככה זה היה צריך להיות.
לפני 9 שנים. 14 בנובמבר 2015 בשעה 23:44
אני אוהבת אותך על כדור הארץ, אוהב גם בחלל.
אהבתי אותך בגיל 23 , אוהבת גם עכשיו כשבת 24, אוהב בכל גיל.
אני אוהבת אותך בעברית. ובכל שאר השפות.
אני אוהבת אותך כשבחוץ חם מדי, כשנעים, כשקפוא.
אני אוהבת אותך כשאתה שמח, מרוצה, גאה, מתענג, צוחק, שלו. אוהבת גם כשאתה כועס, רותח, זועם, חרד, עקשן, מקשה.
אני אוהבת אותך אהבה כמו שאהבה צריכה להיות. אפילו שלא יכולה לחיות אותה כמו שאני צריכה.
לפני 9 שנים. 14 בנובמבר 2015 בשעה 22:53
כל יום אני אומרת לך שתיקה
כל יום כשקמה
כל יום כשנרדמת
אני שותקת לך
לא מספרת לך
כמה משתוקקת אליך
לא מספרת לך
געגוע
נחמה
תשוקה משונה
כל יום אני אומרת לך שתיקה
כשקוראת אותך
קוראת אותך ומנסה להקשיב
לקול מאחורי המילים הכתובות
לקול שהרגיע אותי בלילות
לפני 9 שנים. 13 בנובמבר 2015 בשעה 12:00
חדש, מבית היוצרים של
״רומיאו ויוליה״
עוד
סיפור אהבה
בלתי אפשרי
לפני 9 שנים. 11 בנובמבר 2015 בשעה 13:37
ל99% מהשואלים אותי לשלומי אני לא עונה את האמת כי יודעת שיש רק 1% שאכפת לו באמת
לפני 9 שנים. 8 בנובמבר 2015 בשעה 12:54
פעם ראיתי בך כאטלס, שמחזיק על כתפיו את כדור הארץ, מעין סופרמן כל-יכול. שלמות מוחלטת. ועם הזמן, אני מתקרבת אליך ודרכך גם אל עצמי. מרגישה אותך ומבינה אותך. אתה בעל כוחות אדירים, אבל לא על זה אני צריכה להביט, כי אם על עצמי, ועל איפה אני בחייך. האם רוצה לשבת בקצה כדור הארץ שתסחוב גם אותי? או שמא אמצוץ את הזין שלך ואנשק אותך בכל הגוף בזמן שאתה אוחז בכדור?
לפני 9 שנים. 7 בנובמבר 2015 בשעה 8:59
נעמת לי מאד,
כך אמרה הפרוסה לחמאה שעליה נמרחה.
נעמת לי מאד,
כך אמרה האישה למגבת שאותה עטפה.
נעמת לי מאד,
כך אמרה הביצה לחלוצה שאותה ייבשה.
נעמת לי מאד,
כך אמרה הצמה למברשת שאותה קלעה.
נעמת לי מאד,
כך לא אמרתי לך.
לפני 9 שנים. 2 בנובמבר 2015 בשעה 14:37
עצוב לי וכואב לי
לגלות
להרגיש
שהוא צדק
ושאסור
לסמוך
על אף אחד
שאני שופכת
את עצמי
מעצמי
בלי פחד
בלי לחשוב
על
בלי לסנן
מתקרבת
מתמסרת
ובועות מתפוצצות
לא מסבון ריחני
בועות מתפוצצת לי
בעיניים
ושברים דוקר לאסוף
ואולי הגיע הזמן
להקשיב בקולו
להוריד את עצמי רק מולו
לא להתערבב יותר
לא להיחשף
שברים דוקר לאסוף
נורות כחולות מנצנצות