אז ביקשת שאדמיין אותך מצליף בי למרגלי מדרגות ההרמיטאז' הא?
ובכן, את המוזיאון הזה ראיתי בנתיים רק מרחוק, וזה לא מנע ממני לדמיין אותך בכל צורה ודרך לידי, מאחוריי, בתוכי ואפילו כצופה בי מן הצד.
שומעת את הלך קול הבס שלך במעמקי ראשי לוחש לי מיני דברים החל בהסברים על המראות שסביבי כמו הקתדרלות הגדולות, הכיכרות והפסלים, וכלה בהוראות מצוות כמו להשחיל את תחתוניי אל כיסך בהסתר והפלקות מחנכות-רכושניות בכל הפניית גבי אליך.
הבטחתי להתנתק טכנולוגית ואני מקווה שאצליח. תהיתי אם אוכל גם להשאיר מאחור את הפנטזיות היומיומיות ההולכות וגוברות מאז פגשתי אותך אבל כנראה שאיני מסוגלת.
הגוף יודע מה הוא צריך, למה הוא כמה, ממה הוא ניזון באמת.
זה לא רק העונג, זה לא רק הכאב. זה לא בהצלפה החדה שלך ובאצבעותייך הסקרניות שמשתוללות אצלי בפנים. זה השילוב. המשוגע. בין אדם מבוגר וצעיר בו-זמנית עם הערכה אמיתית ואכפתיות ונתינה וידע עצום, לאישה צעירה בתחילת דרכה. המינית אבל לא רק. מי היה מאמין...