אני כלבה? אני חור? נראה לך הגיוני? אני בת אדם עם כבוד. אני מסרבת להיקרא כך.
אתמול, בלי שום הסבר נראה לעין, כששכבתי לידך על ארבע, צמאה לכאב, צמאה לחדירה, הפנמתי. את היותי הכלבה הקטנה שלך. כורעת לפניך, מייללת ומבייבת לתשומת לב. וכשהחזקת בי והזזת אותי דרך החור, הרגשתי את היותי חור בשבילך. והכי מדהים, זה שבמקום להרגיש קטנה ומושפלת, הרגשתי גאה ונחשקת. אני הכלבה הקטנה שלך. זה מה שרצית לא? זה מה שלימדת אותי לרצות.
ואני כלבה טובה. ואני לא רק, בלית ברירה, נכנעת לגחמותיו של אדוני. אני גם, ככלבה טובה, דואגת לו, חוששת לו, מחכה למוצא פיו. מחכה להחלטות שלו. מחכה לו בבית עד שבא ונשארת נאמנה. מכשכשת באבריי ומקפצת עליו.
בעלים צריכים לדאוג לכלביהם, אבל זה יותר הדדי משנדמה. הכלבה מרוכזת אך ורק באדונה, רואה הכל. הכלבה תלקק את הפצעים כשצריך. אפילו אם לא פקדו עליה כך.