ייסוריה של המידה הטובה

כואב לי בלב.

כשזרמים של עצב או של שמחה מחלחלים לתוכי, המילים הכי עמוקות צפות.

אני לא שולטת אבל בכל זאת חשוב להיות עם יד על הדופק.

אני לא מחליטה אבל רוצה לדעת מהן האפשרויות.

אני לא מדברת אפילו כשהגאג לא בפי.

אני רוצה שיהיה לי נח אפילו אם אתה מביא אותי לקצה.

אני רוצה שתשתמש בי לצריכך אבל שתראה אותי.

כשנחיתת המכה צורבת על עורי, אני רוצה לראות את זה מבחוץ. 

כשעומדת על ארבע והחגורה לידי אני אוחזת בה כחבל הצלה.

אומרים לי שגם אני אצטרך לתת מכה יום אחד. לא, לא לעצמי.

אני קצת שובבה אבל מצפה לחמלה.