כל הכבוד לכן,
נשים שפחות כלבות זונות חורים.
אתן אמיצות. איך סופגות מכה אחרי מכה?
גיבורות.
תלמדו אותי לנשום עמוק ולא לוותר לעצמי. לקבל כל הצלפה באהבה ולחכות בשקיקה לבאה.
פיסות האגו היחידות שלי לא יגידו את מילת הביטחון. אייבב ואתחנן שיוריד הילוך, במקום.
כשמסתכלים מהצד קל לחשוב ״קטן עליי״, אבל במציאות, זה פשוט כואב. פשוט כואב. ואת מתחילה לחשוב.. מה לא בסדר איתי? אני אשכרה על ארבע חוטפת מכות. איך אני לא רוצה שזה ייפסק? למה אני זקוקה לזה? ולמה הוא זקוק לזה? מה לא בסדר בו? איך הוא מכה ככה אישה? איך הוא ברגע יוצא ממעטפת המתיקות והטוב לב והופך לשולט? בעל קול תקיף וחוסר עדינות.
אני אוהבת שאני ככה. לא הייתי מחליפה את עצמי.
אני רוצה מזה עוד. לפרוץ עוד גבולות, לחוות הרכבים אנושיים מגוונים, להשתמש בצעצועים נוספים, במקומות חדשים.
אני לא אוותר בגלל שכואב. ובגלל שלפעמים קצת מרגישה דפוקה.
אני אצליח. פעם הבאה ובכל שאר הפעמים.
אני אהיה ואולי כבר עכשיו, אחת מאותן נשים אמיצות ומקסימות ונפלאות שנותנות את עצמן, מפקידות את עצמן בידי אדם אחר, שאני מאוד מקווה שיודע להעריך.
הכלוב צריך להיות בית חם. אל תכניסו לתוכו שקרים ורפש. בחוץ יש מזה בשפע.