ייסוריה של המידה הטובה

חדר. 

האור מעומעם.

אני לא לבושה.

הוא כן.

חדר.

סודי.

מאובזר לכבודי.

אני בתנוחה שהורה לי.

החורים מופנים כלפיו.

נוטפים לי.

הוא לוקח את הזמן.

נותן לי לחכות לו,

להשתוקק לחוש אותו בתוכי.

הכל זז לי.

עומדת-רוכנת לפניך,

בשבילך למענך אדון ליבי.

העיניים הבהירות שלך מאחוריי נעוצות בכל חלק בגוף שטרם נצבע.

אמן שלי.

זה עוצמתי יותר עכשיו מתמיד.

הלב שלי,

מקריב עצמו כקורבן עבורך בעלי.

ואתה לוקח כשנותנת לוקח גם כשלא.

אין לך מושג עדיין כמה אנחנו מחוברים.