ייסוריה של המידה הטובה

מסתורין.

לא יודעת כיצד להתמודד איתו, לא יודעת איך לשאוב ממנו מידע.

לא יודעת מה הוא מצפה ממני ומה לצפות ממנו.

כמעט שורף לי לידו.

הוא זר, ממקום אחר, כל כך יפה מכל זווית.

הוא זורק בי מבטים מחוייכים מרוחקים,

כשאני מסתובבת הוא מושך בשיערי אליו.

הוא מתווסף בטבעיות לרצף הגברים שאני מוצאת את עצמי נופלת, לטוב ולרע.

אבסורד.

עד שמוצאת, איש, גבר, בעולם האמיתי, שולט בטבעיותו בלי שמץ של משחק או עליונות, בלי חוקים,

אבסורד..

שממנו צריכה להישמר כמו מאש.

הוא אמר דברים כואבים דווקא כשליבי קצת נפתח,

ובכשרון נרכש ובהחלט לא מולד שלי, אטמתי את הרגש.

אני גאה בעצמי על כך. אני חזקה. 

אני לא רוצה לשקר ולהתכחש לרגשות שלי,

אבל אולי כאן אני צריכה ללמוד להיות שולטת. 

פעם קראתי משפט: ״רגשות הם כמו סוסי פרא״.