ייסוריה של המידה הטובה

הלוואי שהיינו מכירים
בסתם עוד יום
בהליכה זה מול זו ברחוב
ומכל האנשים
היית קולט אותי מרחוק
ואני אותך
העיניים החודרניות שלך
היו ננעצות בכל גופי ומקפיאות אותי במקומי
רוחב גופך
רוחב ליבך
היו מקיפים אותי ומחממים עד שאפשיר
והיית נוגע בי
ויתר הגברים שנגעו בי אי פעם יתפוגגו
כלא היו
הלוואי שהייתי פחות או יותר בגילך
הלוואי שלא היית זקוק לכלבה צמודה
הלוואי והייתי מספיקה לך, ככה
כמו שאני
לתמיד