אני חיה בסרט.
אבל
זה קרה במציאות.
חיכיתי לו במרפסת.
לרגליי סנדלי-עקב(לא מספיק גבוהות לדעתו) ולגופי שמלה שחורה ותחתון קטן.
השמים אפורים ובוכים עליי ועל הרחוב.
וכמו מתוך חלום חורפי;
פתאום ראיתי אותו. בידו האחת מטרייה ובשנייה סיגריה דולקת. בהתעלמות ממזג האוויר הליכתו שלווה ואני דואגת וגם מגורה, מהגבר הזה, שלא בורח כשיש סערה.
וכמו מתוך חלום מסתורי;
דיבר אליי בקול המהפנט ביותר ששמעתי. קול מפחיד מרוב שהוא מרשים ועמוק, מלווה בגוון אירופאי.
וכמו מתוך חלום ארוטי;
נישק סטר קשר גרר הפליק הזהיר פקד איים הדגיש הפשיט צילם בחן חנק אישר.
וכמו מתוך חלום משעשע;
הצחיק אותי שוב ושוב בציניות מרנינה וניסה להיות רציני וניסה שאהיה רצינית גם ואז שוב הצחיק ושוב צחקתי וחייכתי כי מולי התחייך לו חיוך מתוק ומידבק.
וכמו מתוך חלום עצוב;
שתקנו הרבה, והוא לא נגע בתוכי, והוא לא חיבק אותי, והוא היה צריך ללכת...
זה קרה במציאות
אבל
אני חיה בסרט
אם אני חושבת שיש לזה עתיד.
ההסטוריה חוזרת על עצמה ואני רוצה מה שאי אפשר לקבל.
