לפני 9 שנים. 23 בספטמבר 2015 בשעה 21:24
אני כותבת בלי רשות. כבר אין ממי לבקש רשות. אין. אני שוב לבד. שוב ברחתי.
לאוכל אין טעם, לבושם אין ריח. אין לי חיוך, רק דמעות מרות.
אתה החלק בפאזל של חיי שהכי מתאים לי, אבל אתה בפאזל של אחרת.
אני מצטערת. מבקשת סליחה. מחילה. תסלח לי על שלא אהבתי אותך כמו שכלבה צריכה. התאהבתי. יותר. מדי.
אני בגמילה הכי קשה שחוויתי בחיי. אני מדממת מבפנים ודומעת מבחוץ. אני על הרצפה מול המראה, מאוננת, משפריצה, בוכה, מדברת לעצמי. אני מנסה בכל כוחי להחזיר את גופי לבעלותי וזה כל כך קשה לי. אני יודעת שלנצח אתה חרוט בי.
הפרופיל לא ישתנה. אם אני בבעלותו של מישהו זה בבעלותך בלבד. או לבד או שלך, אין באמצע. אין עוד שולטים, אדונים. אין.
ואני שלך ותמיד אהיה אפילו שבחרתי ללכת. אני שלך לנצח אבל ברחתי כי אתה לא שלי בחזרה. אני אמות בשבילך אם אצטרך. אמות.
