ייסוריה של המידה הטובה

שיר אהבה פשוט, פשוט שיר אהבה. שיר לשירה. פשוט שיר אהבה לשירה.
שיר אהבה שאם היית מסוגל היית כותב לי. אתה לא מסוגל. אז שיר אהבה פשוט לשירה שיום אחד מישהו ירצה לכתוב לי. אני מקדימה אותו ומדמיינת אותו קיים בחיי, קיימת בחייו, כותב לי כשהוא מחייך בלב מלא.
אני אוהב את המלמולים שלך כשאת ישנה ואת התה שאת שותה ללא סוכר. אני מחכה כל הימים לערבים, אז חופן את שדייך הכבדים בידיי. אני לא אומר לך מספיק כמה הדאגנות שלך כלפיי משעשעת ומחממת אותי. את האדם שאני רוצה לשתף במה שקורה לי במשך היום מבחוץ ומבפנים. אני אוהב את תנועת ראשך הקלה בה את מזיזה את הפוני מעינייך. אני אוהב שאת שולחת לי תמונות חשופות שלך, ושאת אף פעם לא מסרבת לזין שלי. אני נמס מהחיוך שלך כשמתחיל ברדיו שיר שאת אוהבת או כשאת רואה תינוק/גור. אני מתגרה כשאת נושכת את שפתייך בזמן שאת ממתינה למשהו שיקרה. אני מכור לאופן בו את מוצצת בתאווה ורעב. אני יכול לא לזוז שבוע כל עוד את עושה לי נעים בגב.