אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני 10 שנים. יום שישי, 1 בינואר 2016 בשעה 1:08

כמה שסערה

ממחישה רחשים מבפנים.

איך שירה של פעם הייתה נותנת להם להשתלט עליה.

לרחשים המטונפים, הגסים, הסוטים, המעצימים, המביכים.

איך שירה של פעם הייתה מוציאה לפועל סערות פנימיות החוצה. 

במכות. יריקות. כל הבא ליד.

הייתי מחפשת מחוללי סערה.

 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י