ייסוריה של המידה הטובה

אתה נכנס לדירתי בעזרת המפתח ששכפלתי לך עוד בקיץ, בידיעה שאני לא שם. אתה מדליק בשבילי את הדוד כי ביקשתי ממך, קצת נחרד מהבלגן שבחדרי ומהר הבגדים שמכסים לגמרי את הכורסה שלך, וקורס לשינה עמוקה. בינתיים, אני עם חברות, ואסור להן לדעת שאתה אצלי ושאני ״לחוצת בית״. אני יושבת איתן בבית קפה מסביב לשולחן עגול, ומצחיק לי ומעניין אבל אני מגניבה מבטים לשעון. סופסוף קמות. אנחנו עולות על האוטובוס ואני בליבי מודה לנהג (ומתפללת לשלום כל הנוסעים על הדרך) שהוא נוהג כמו משוגע. אני יורדת בתחנה, צועדת צעד, ומתחילה לרוץ. לרוץ למרות שאני עם מגפיים עם עקבים קטנים, לרוץ למרות ש23:00 בלילה, לרוץ למרות שאני עם תיק ושקיות, לרוץ למרות שאתה ישן וכמה דקות לכאן או לכאן לא תורגשנה. אני מגיעה, בחושך מוחלט, זורקת את השקיות לרצפה ואת עצמי עליך, ממטירה נשיקות על חלקים שאיני מזהה בגופך. אני לא רוצה לקום אבל יודעת שלא בא בחשבון מבחינתך שאדחה את המקלחת לבוקר. אני נכנסת למקלחת, מנקה את עצמי לכבודך. יוצאת, מצחצחת שיניים, מתנגבת, מורחת קרם גוף, לובשת חולצה ארוכה ונדבקת אליך. אתה שואל במלמול מה שלומי ואני עונה לך שהכל בסדר ושתישן. אתה שואל מה השעה ומהתשובה מבין שאיחרתי לך בשעה אבל רק מתעניין אם נהנתי. אני רוצה שתישן אבל הצורך לגעת בך חזק ממני ואני מבקשת אישור למצוץ אותו. אתה מאשר ואני רעבה כל כך לזין, לביצים, לחור שלך. אתה ממלמל, מהמהם, הקול שלך שונה מבדרך כלל ומוזר לי לא לראות אותך ולא לשמוע את הקול שאני מכירה. אני מסלקת מראשי מחשבות רעות שמתחילות לצוף ואתה מורה לי לשבת עליו. הכניסה הזו כמו תמיד גורמת לי לבכות. אתה יודע כמה אני רוצה להשתולל עליו אבל לא מרשה לי לזוז. אתה אומר לי כמה נעים לך בתוכי, ואני נמסה מלחשוב על כמה הקשר שלנו השתנה. אתה שואג ופולט את הזרע שלך ואני מנמיכה את עצמי ומניחה ראש על החזה שלך, קולטת שעדיין לא ראיתי אותך. כבר חודש. מבקשת ממך להדליק אור קטן ואתה עונה ״רק לרגע, ואני נשאר עם עיניים עצומות״. לציין שהאור היה דלוק כשעה לאחר מכן, ושפקחת עיניים?:)
אז אני מדליקה את האור ואתה מסתובב על הצד ואני מגרדת לך את הגב ומספרת לך כמה דואגת לך כשאתה במבצעים במילואים. אתה משתעשע ואומר שאני לא דואגת לך בכלל, בדיוק כמו שאתה לא דואג לי, בדיוק כמו שאתה בא רק כדי לזיין אותי. ואני יודעת שאתה אומר זאת כי בדיוק ההפך הוא הנכון, אבל יותר קל להביע זאת כך. אתה מעיר על החור שלך שלא קיבל מספיק יחס ואני יורדת לתקן. אני גאה במקום הזה, כל תזוזת לשון חשובה לי כי היא טובה לך. אתה משנה תנוחה כדי לאפשר לי לנשום בקלות ואני מוקירה לך תודה בלי מילים. אתה מורה לי לעבור לזין שלך, וכשהוא מתקשה לי בפה מחזיר אותי לחור. אתה נעמד לפתע ומצביע על נקודה על המיטה ״בואי לפה״. אני יודעת מה הולך לקרות, כשאתה מזיין אותי בדוגי אני במקום הכי טבעי שלי, טכנית ורגשית. אתה חודר ואני שוב בוכה. אתה שואל אותי אם אני רוצה לומר לך משהו, ואני עונה לך שכן אבל ממשיכה לבכות. ״אני לא שומע אותך״, ואני מנסה לחלץ את הקול שלי תוך כדי שהזין האגדי שלך בועל אותי. אני מודה לך. אני אומרת תודה. תודה על שאתה מזיין אותי עכשיו. תודה שקיימת את הבטחתך ובאת לישון איתי. תודה שקמת למרות שאתה עייף ושתהיה עייף מחר עוד יותר. תודה שאתה תופס בכוח את העור שלי ונכנס ויוצא לאט בעדינות שמטמטמת אותי. אתה אוסף ביד אחת את שיערי ואוחז זו כמושכות. כשאתה מאט את הקצב אני מנענעת את אגני מצד לצד ואתה שואל, ״את מכשכשת בזנב כלבה?״ ואני שומעת את החיוך שלך. אני אומרת לך שאני לא רוצה שזה ייגמר, ככה, להמשיך ככה כל החיים. ואתה מאיר לי שלולא תצא, לא תוכל עוד להכנס.. בסוף הזיון הזה, אני חוזרת למצוץ ושואבת לתוכי כל טיפת זרע שלך.
לאחר מכן, אנחנו מתחבקים, מתלטפים, מדברים, וזה מרגיש חדש אבל כל כך טבעי. אני אמורה להיות בין זרועותיך. אתה אמור לעטוף אותי בך. אני מסתכלת עליך ורוצה לטרוף אותך, אתה בעיניים עצומות וחצי חיוך שלא יורד, אני יודעת שאתה מאושר איתי. אני מכבה את האור, אתה אומר לי לילה טוב ומוסיף עוד פעם ראשונה לרשימה שלנו. הלב שלי מתפוצץ מאהבה ואני מחזירה לך לילה טוב. אתה נרדם ואני נהיית עצובה כי חושבת לעצמי שאתה צריך להיות שלי. אני כועסת עליך שאתה לא נותן לי מנוח ובאותה מידה מבינה אותך. בשעות השינה המועטות שהיו לנו יחד, זזנו הרבה אל נשארנו קרובים. הריח שלך אפף אותי והרגיע אותי, אתך אני הכי מוגנת שרק אפשר. השעון שלך עורר ואני קפצתי בבהלה, קמת להשקיט אותו וחזרת אליי לעוד הכמה דקות. כשקמת סופית התעקשתי שתדליק את האור כדי שאוכל לראותך מתארגן. אתה מתיישב על המיטה ואני מחבקת אותך מאחור, אני שואלת אם יכולה לבקש ממך משהו, ואתה עונה שאני יכולה לבקש. אני מבקשת רשות לקרוא בשמך לפעמים, ואתה עונה ״ברור״ אבל אני אומרת לך שזה לא כזה ברור ושפעם כבר ביקשתי זאת ממך וענית שאין שום סיבה שאפנה אליך בשמך. שאלת, מתי זה היה? עניתי- מזמן. והבנתי.
רגע לפני שהלכת, הכנסת ידך לכיסך ושלפת משם את המטבע שנתתי לך, מראה לי שאני הולכת אתך לכל מקום.