קיבלתי הצעה מדליקה
להפגש להאבקות חופשית.
הטעין בי את הm16 החבוי בי ועד למפגש הספקתי להעלות משקולות בחדר כושר.
בבוקר המפגש קבלתי לבדיקת ניסיון נשלט חדש אחר.
אך בעודי דורכת עליו ומכריחה אותו לספר לי על מקרים מביישים בחייו, קבלתי הודעה מהמתאבק, מטעמים השמורים עימו, הוא לא בא, המבריזן.
אבל הm16 טעון! מה עושים?
לשמחתי הביע נכונות הנשלט החדש שאזחיל אותו על הקרקע, מיד הורתי לו להתהפך, נשכבתי על גבו ולחשתי לאוזנו ''חייל, עליך להגיע לנקודת הציון הנמצאת באמצע השטיח בסלון''.
''כן המפקדת'' והתחיל לזחול במאמץ כשאני שרועה על גבו.
''חייל, עוד מאמץ קטן, יש לך את זה, אתה כבר שם''.
לא פשוטה הדרך מחדר השנה, דרך המסדרון לסלון, עצרנו לתצפית שטח, כדי להמנע ממארב.
''חייל, זה הזמן, זחל! אנחנו ממש שם''
הגענו, מרכז השטיח בידינו אך משום מקום הודעתי לו שאני כבר לא המפקדת שלו, אני פטמה המתפוצצת!
עליו להגיע ראשון למותניי כי אם אני אגיע לשם, נתפוצץ שנינו... ומה לעזאזל יש לי לעשות עם 60 בתולות?
הוא הבין שזה מצב חרום, חיים או סקס ומיד נתן קונטרה לחניקות שלי וללפיתת ראש ידים, הקרב ערך כמה דקות, אימת המוות הכריחה אותו והגיע לפני למותן.
הידד! ''אך עצרי, אני לא יכול יותר, כואב לי'', פציעה ישנה בצלעות ושורש כף היד, חידשה את מדקרות הכאב שלה, שפוף התלבש בצער והלך.
טוב, הלו"ז פנוי לי עקב המבריזן אז קראתי למאהב שלי לבלות עימי את הזמן.
הגיע, אני אוהבת שאנחנו עומדים ומתחבקים, אוהבת להריח אותו, ריח גן עדן ביסומו ויש לו חיוך כזה מקסים.
אך אני עדין במוד לוחמתי אמרתי לו: ''מזמן לא השתחווית לי''
''בשמחה''! השתטח וליקק את כפות רגלי בתאווה.
זאת ההזדמנות שלי... חשבתי לעצמי ומיד נשכבתי על גבו בשילוב תפיסת חניקה (היה לי כמה עניינים חשובים לדבר איתו ונראה לי מתאים לעשות כן תוך הפעלת לחץ מתון).
אחרי שהסכמנו על כמה דברים, אמרתי לו ''למה אתה לא מתנגד לי?''
אמר ''אני אוהב שאת ככה מכניעה אותי''
''תתנגד כי ככה בא לי! ''.
תהיו בריאם גברים יקרים, כמה שאני מתאמצת להעלות מישקלים, אצלכם זה כובד המסה ושרירים מובנים.
בחיוך המקסים שלו הכניע אותי, אבל מה רע בכך, בינינו.