עבר שבוע, התבטל המפגש, יום הזכרון והעצמאות.
שבוע אחרי זה ''מה שלומך?''
בדרך לרכב אמר שמצטער שלא מצא זמן עם כל החגים המשפחתיים.
היתה שיחה מרתקת ושוב נמצא ביננו זהות דעים כמו תאומים ומלהט דיבורים פספס את הפניה, הדרך התארכה לה ב 10 דקות, ''אתה רואה, אנחנו צריכים דרך ארוכה יותר'' צחק.
כמעט שבוע עבר ועדין לא שלח את המסרון המיוחל.
עלו פתאום תהיות בליבי, הרי יש חוק חדש ''יחסי מרות'' אולי חשב על זה ונכנס ללופ? גם לי נראה פתאום לא מתאים.
יומיים לפני פגישת העבודה שלחתי אני הודעה: ''צהריים טובים''
''צהריים נהדרים'' כתב,
''אני עדיין מתקשה למצוא זמן מתאים'' .
כתבתי אני:
''חשבתי על זה ונראה לי טעות להפגש מעבר לזמן העבודה'' המשכתי:
''זה נפלא שיש לנו זהות דעים בעניינים חשובים ובסיסיים בחיים ויהיה מעניין ללמוד ולהכיר את ההבדלים ביננו, אך אל תשכח שנכנס חוק חדש ''יחסי מרות!
ואני בכלל שונאת מרות...
אז אם לא ימאס לנו השיחות של רבע שעה פעם בשבוע
נפגש בקיץ לבירה? חחח''
עברו כמה שעות והוא לא מגיב!
שלחתי הודעה: ''שאתה שתקן לפעמים''.
למחרת שלח בלילה הודעה:
''תהיה לנו שיחה מעניינת מאד מחר''.
לא עניתי, הרס לי את שנת הלילה במחשבות.
סוף יום, חיוכיי מבוכה, ''אז מה?'' הוא שואל.
אמרתי לו ''שמע, לטלפון שלחתי לך הודעות אימפולסיביות, אבל לא ישנתי מספיק בלילה שעבר וכרגע זה פגע לי בוורבליות, דבר אתה''.
דיבר קצת מסביב ונגע לרגע בעיקר ''רומנים זה בדרך כלל בעייתי ומסובך''.
פתחתי אליו זוג עיניים גדולות ''רומנים זה בעייתי? לא חושבת, אם מאפשרים לזה להיות במינון הנכון ולא מצפים ליותר ממה שזה, רק טוב ותוספת לאיכות החיים''. (המאהבת האופטימלית)
''תשמעי, באמת שלא היה לי זמן כל השבוע להפגש אבל עכשיו, יכולה שנשב לדבר''?
''כן, זמן מצויין, בירה''?
''מעולה''
נסענו לפאב אירי, מצאנו פינה שקטה ומוסתרת בחצר האחורית.
אני הזמנתי ווינשטפן הוא סטלה ארטואה, לחיים, אנחנו מאד קרובים זה לזה, מטעין מינית.
''אז תסתכל לי בעיינים, מה אתה רואה? חושב? מרגיש?''.
''אני לא טוב בלראות בעיניים, ברור לי שאת הרבה יותר ממה שאפשר לזהות חיצונית ואז שדברת על ''טעויות'' הבנתי מיד שאת שובבה גדולה, אז איך זה מסתדר עם בעלך?''
''יש לי הסכם איתו, אני עושה מה שבא לי בידיעתו והוא כרוך אחרי, איך נראה לך?''
''מעולה, אידאלי, אצלי זה לא כך, לא שאשתי לא יודעת עם מי היא התחתנה אבל לא מדברים על זה''
''אז ספר לי כמה שובב אתה''?
והוא סיפר, פוי, לא דופק חשבון כלומר דופק בלי חשבון.
''ואת''?
''אני? אף פעם לא בגדתי, לא מסוגלת, אבל לפני שנה וחצי בקשתי מבעלי שיסכים לי מאהב ואחרי שדנו בזה הוא הסכים, בסך הכל הוא אוהב אותי ולא רכושני''.
לא סיפרתי לו ששחרור המעצורים המיניים שלי הפך אותי למלכת סאדו, לא כל אחד יכול להכיל את זה...
הבירות בשליש התחתון של הכוס, הדיבורים אישיים ומחרמנים ואופס, הוא מנשק אותי, העיז סוף כל סוף.
מזל שישבנו בפינה כי זאת היתה נשיקה שלפחות רבע שעה, בתוספת גיוונים ככל שהתאפשר במקום, אחת הנשיקות הארוכות בחיי.
הבירה נגמרה, אמרתי לו שאני צריכה להשתין, ''בוא איתי''!, (מה אכפת לי, במילא זה חייב להיות בדרך שלי או שלא! אז שיפנים את זה כבר עכשיו).
''אני מתבייש ללכת איתך''
''באמת? בו!'' הלכנו, דווקא שירותים סבירים לפאב, נכנס איתי, התנשקנו, גיפף אותי, גיפפתי אותו, ''אני באמת צריכה להשתין''.
''תוריד לי את התחתונים'' הוריד, התיישבתי, חייכתי, ''תעשה פסס'', אחר שאלתי אותו אם הוא ניגב לאישה בעבר? דווקא אמר כן, לא חקרתי אותו על זה, מעניין אם דגתי נשלט אמיתי?
ניגב והמשיך ללטף, ירד וליקק, אוחח, אחר קפץ והתיישב על רגלי, עם המכנסים ונישק אותי, שזה היה נעים. קמנו, גיפופים אחרונים והרים לי את התחתונים, הסתדרנו ויצאנו, שילם ובדרך שאלתי ''אז זה תופס ''יחסי מרות'' אם אני בכלל לא סובלת מרות?''
צחקנו.
*אז לאן הקשר יתפתח?
*האם הוא בכלל טוב במיטה?
*מרגישה שעצם זה שלכדתי אותו זה מספק, לא באמת צריכה לאכול אותו, מה יהיה?
על שאלות אלו ואחרות נענה באפיזודה הבאה של עלילות m16 בגלקסיה.
היו עימי!
