החיים ממש טובים כשמאפשרים להם

לאור המאורעות שעברו עלי בתקופה האחרונה

זעזועי הנפש, עליה וירידה.

אני מבשרת לכם על יציאתי לפגרה. 

זמן מעולה לחשוב מה השגתי, מה הועלתי ומה אני רוצה מעצמי.

בהזדמנות חגיגית זאת עלי להודות לכל מי שטרח והגיע לטפל נאמנה בדגדגני,

לא תמיד פשוט היה להביא אותי לפורקני אך חדורי הצלחה רובכם ובאתי אל סיפוקי.

עלי לספר לכם כי בהריון האחרון, נוצר מצב הורמונלי שגרם לי לחשק אדיר, הייתי אומרת שכמעט ברמה של מסוכנת לציבור (האופציה שאאנוס עובר אורח עלתה בדעתי).

אם זאת, אחרי שנים של תפקוד מיני תקין, אבדה לי היכולת להגיע לסיפוקי, דיי נלחצתי, זה בכלל לא היה נעים להיום סופר חרמנית לריק.

בשיטוט באינטרנט גיליתי שיש תופעה כזאת לנשים והתרופה היחידה שנמצאה לה מסתכמת ב

''Use it or lose it''

אז כן, השתמשתי בכם, ביודעין או שלא ביודעין, השתמשתי בכם  למרפא

שוב, מודה לטיפול המסור, אפשר כבר לומר שאני גומרת ממש יפה.

בסופו של יום חיפשתי כאן מאהב נשלט במובן שפנוי לי ומי שלא התאים לכך אך בכל זאת היה חביב, שיבצתי לתפקידים שונים בממלכתי.

מאד פרקטי, רק הסתבר שלא מעשי, התבלבלתם?

כמעט כמעט והשגתי את זה אך זה חמק ממני

מסתבר שעלי להפריד, עכשיו שהדגדגן תקין אוכל להתפנות לתיקון אבר חמקמק חשוב אחר הנקרא בשפת הציבור, הלב

לסיכום זכיתי:

במעריץ מס 1 שלי, תמיד ישאר חבר נאמן, זה ברור

 וכן ''המאהב'' שלי, קוראת לו כך כי הוא אהוב עלי, גם זה כבר בגדר קשר חברי. 

עכשיו הגיע הזמן לצאת למסע אחר

היו שלום

m16

כמו צמח בר