שפחה

אני מוצמדת וקשורה לצלב המתכתי וגופי מתקשה ומצטמרר הידיים שלי קשורות ואזוקות והרגליים פסוקות ומקובעות,

חושך בעיניים ובאוזן אני שומעת את נשימותיו העמוקות ואת זעקתו שאתן לו כאב.

מה את? הוא שואל עמוק באוזן 

גוש בשר אדוני. אני מדקלמת.

אני מגרש המשחקים שלך אני משטח למעללים שלך וליצרים הכי אפלים שלך ואני מיכל השפיך שלך אדוני, אני זונה,כלבה,חתולה וכל מה שתבחר עבורי, אני חור ,אני בור ואני הכל ולא כלום.

שכחת משהו הוא עונה לי עמוק באוזן, את הדבר הכי מדהים שהכרתי ואת הדבר האמיתי ואת שלי.

אני שלך אדוני- אני ממהרת לענות.

ההצלפה הראשונה מקפיאה את דמי והמבט שלו מאפשר לי לספוג את זה עבורו,השלווה שמתפשטת כשהוא מעניק כאב זה פאר היצירה עבורי,הוא מחזק את הבורג של מצבטי הפטמות ואני זועקת בשקט מכאב והמבט שלי הופך חלש וכנוע והוא רואה את זה,הוא זקוק לזה כל כך כדי להמשיך לחיות וזה מטריף אותי לבחון את פניו ולראות את הכוח שלי כשאני מעניקה לו ומספקת לו את הצורך הכי עמוק ולא שפוי שקיים בו ואני יודעת שרק אני יכולה להעניק לו את זה כמו שהוא צריך, אני מתגרה בו קצת כדי שהוא ילך רחוק יותר וישחרר עלי הכל וזה מחרמן לי את החיים ואני מתחילה להיראות כמו חיה מדממת והוא מצליף עוד ועוד וסוטר והבורג כבר מחורר לי את הפיטמה ואני נפוחה ממכות ומשוחררת מעצמי ואני רוצה שהוא יתעלל לי קצת בכוס כי זה הסיוט שלי,אני אוהבת להרגיש את המתח והפחד מהכאב זה ממכר וזה הסם הכי קשה שיש.

מה את? הוא שוב שואל כשאני מתפרקת ובוכה ומתחננת בלי מילים שזה כבר הספיק לי ואני רוצה לנוח קצת,

אני השפחה שנוצרה בשבילך.