אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שפחה

אני שבאה והולכת
תמיד בתזוזה.
לפני 6 שנים. 30 באפריל 2018 בשעה 9:09

הוא שאל אותי למה אני אוהבת לכאוב למענו ואני עניתי בלי לחשוב שאני אוהבת את המבט האפור והמטורף שניבט מעיניו כשאני מעניקה לו כאב והוא העניק לי כאב כדי להריח את הצורך הזה שלי מקרוב,צבט את הדגדגן ומשך חזק.

אז למה את צורחת? הוא המשיך לשאול ואני עניתי בלי לחשוב שאני שונאת כאב וכאב מפחיד אותי ועדיין אני אוהבת להעניק לו את זה.

זה הסיפוק שלי זה היעוד שלי לכאוב למענו ואז הוא ענה:

זה הופך את זה למרגש יותר הצורך להכאיב לך,דווקא כי את סובלת ונאבקת עם עצמך לתת לי את זה.

orian - מדוייק ביותר!
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י