שפחה

זה כאב לי לראות אותך, 

זה הרגיש כמו בעיטה חזקה בבטן.

הפנים שלך התחדדו והקמטים העמיקו והעיניים שלך אפלות וכה כהות

גם קהות.

ברגע זה החזיר אותי לימים שידעתי לכאוב ולאהוב,ללא תנאים וללא מעצרים.בסימטה חשוכה הייתי מתפשטת וומזדיינת עם הלב השחור שלך.

ברגע זה החזיר אותי לימים שהייתי נצמדת לקיר ומאוננת כשהית מזיין מולי אחרות.כמה כאב היה בתנועות הנמרצות שלי וכמה תסכול הוצאתי שהית מחייך ואני הייתי בוכה.

וברגע שקראת לי בכינוי שתמיד היית משתמש בו מולי ,החזרת אותי לאותו הערב שסטרת לי בלי הפסקה ואני נשבעתי שלא אשבר מולך...

ונשברתי

שוב ושוב.