בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

My Sub Girl World

לפני שלושה חודשים. יום רביעי, 22 באפריל 2026 בשעה 13:20

מתקופה לתקופה הראש לומד, מתחדד. תמיד יש קצב בלב ויש נקודת מבט נוספת.

 

בהמשך לפוסטים על פרספקטיבה שקיבלתי הרבה פידבקים עליהם אני מוסיף עוד חצי דבר על הפוסט הקודם.

בין הבריחה להתמודדות.

 

הבריחה היא שואבת, תופסת, מרתקת את כולנו.

שאלתי את עצמי מי אני מכוון להיות בשביל בת הזוג, הרי עולם ה BDSM מוצף באנשים לא מאוזנים שנתנו לעצמם הגדרה.

שעושים בעיקר נזק, שחושבים שהם העולם עצמו ובקושי יודעים להתמודד עם עצמם.

בודדים השולטים שרוצים ועושים כדי לעבור תהליך, הם מחפשים תרופה קבועה לפצע. 2 כדורים מזה ביום אם אפשר. אפילו כל שעה.

 

אבל לנשלטת שלי, אני רוצה אחרת.

אני אבנה לה בית, מקום, מלונה חמה להיות בה אבל תהייה בה גם גינה.

לא מתוך מקום רכושני (אולי רק קצת) אלא ממקום של שלווה והרבה מחשבה(מיד מסביר).

 

זה מתחיל כשהיא בורחת לזרועותיי כדי שאתן לה את השקט,

להעלים מחשבות, להרגיש בעוצמה, לשכוח, לזכור רק אותי ואת מה שאיתי.

אני רוצה ומחוייב להיות לה העוגן, הקרקע, יציבות ושייכות. להיות לה גם נשמה.

 

אבל היא עדיין בורחת... ופה הדיסוננט בין השפחה שלי למי שאני רוצה שתהייה גם.. האישה שלי.

אז איך מערבבים בריחה ומציאות? ומי אנחנו בתור שולטים בשבילה?

 

הנוסחא היא בעצם... די פשוטה

עצמאות.

 

נשלטות לא תמיד יודעות מה הן צריכות, הן יודעות הרגשה. הן יודעות בריחה.

ואנחנו כשולטים? יכולים לתת להן ניתוק ובועה, לתת סיפוק וכליאה. כליאה לה ולעצמנו.

והאמת? שזה מה שהרבה נשלטות שפגשתי עברו, לא לדעת להבדיל בין הטוב לבין הרע, בין החכם לבין הרשע.. נרקסיסט שפשוט מנצל את מצבה.

 

אז מה כן? והנה הנוסחא.

שולט צריך לדעת להיות הבריחה ובעיקר החזרה. (ואני לא מדבר על אפטר קייר).

תייצר את המסגרת, החוקים, הכללים שהן חלק מהביטוי שלך ושלה. אפשר גם את הכליאה.

אבל תמיד תראה לה את האור בחוץ, תזכיר שזו לא המציאות בשבילה ובשבילך.


ובפחות פילוסופיה
- אל תרשה לה להרוס את עצמה כי לך זה מתאים.

תגרום לה לאהוב את המציאות. תתן לה עוצמה.

תזכיר לה להתמודד כי אתה הרי כאן בשבילה. להתמודד עם עצמה.

תהייה הגבר שחלמת להיות, תדע להיות גם התרופה.

תעזור לה להיות השלם, יחד איתך ותזכור שיש לה גם חיים משל עצמה. תתן לה תקווה.

הרבה נשים עם לב שבור, מרוסק, חיים של ירידה וטלטלה.

היא רוצה בריחה.

אבל היא רוצה גם שתרפא לה את הלב.

 

ואני מבטיח לך, כשהיא תהייה חזקה, אתה תהייה חזק יותר. המציאות לא תפספס אותך ואולי זו גם תהייה הריפוי שלך.

יש לך את הכוח, תנצל אותו בשבילה, בשבילך, לטובה.

 

חג עצמאות שמח (:

 

לפני כחצי שנה. יום ראשון, 21 בספטמבר 2025 בשעה 17:12

נכתב בעקבות שאלה של מישהי מכאן בשיחת טלפון לילית
אזהרה והזמנה מיוחדת לכל מי שלא מתחבר לעומק (תלונות לתיבה בפרטי)

 

לאדם יש כמה מנגנוני תגובה טבעיים ללחץ או לאיום: Fight, Flight או Freeze.

במקור אלה תגובות פיזיות, אבל בחיים שלנו הן נכנסות גם פנימה, מול עצמנו

Fight - להיאבק בעצמנו או במצב, לדחוף בכוח.
Freeze - לקפוא מול החלטה ולהרגיש תקועים.
Flight - לברוח מההתמודדות, לפעמים דרך דחיינות, הימנעות...


בריחה - לא תמיד דבר רע

האמת? היא יכולה להיות מתנה. טיסה לתאילנד, רגע של שקט על הספה, או מוזיקה טובה שמחזירה אותך לקרקע
זה כמו טבילה במים קרים שפותחת את הנשימה ומכינה אותנו גם לקרב.

 

בדרך כלל הבריחה הופכת לבעיה כשהיא כבר לא “קפה קטן” אלא הארוחה העיקרית שלנו.

כשאנחנו משתמשים בה כפלסטר שמסתיר את הפצע במקום לרפא אותו.

וכמו כל פלסטר - אם משאירים אותו יותר מדי זמן, בסוף הוא רק נתלש/מתלכלך ומאבד את הצורה המקורית שלו... את הכוונה


היא קצת כמו נהר.. בהתחלה המים מרעננים, ואז בלי לשים לב - הזרם מתחיל לסחוף.
ואתה אומר לעצמך “שטויות, אני שולט בזה”… בזמן שאתה כבר עושה ראפטינג בלי סירה.



המחיר של עולם ה BDSM

 

עולם ה BDSM? יכול ונותן שקט, סיפוק ורגש. הוא יכול להרגיש כמו מנוחה מהחיים: פרובוקציה, דממה של חוסר שליטה, שואו שממלא חושים.

אבל אם זה הופך להיות לפתרון היחיד שאנחנו מתחזקים מול עצמנו  - הסף בעיקר עולה, הריגושים נעשים יותר קיצוניים, ולא תמיד יש דרך חזרה.

במקום מפתח לשחרור, זה הופך למפתח שמסובב רק אותנו ומעמיק את הפצעים ומרחיק את מי שרצינו להיות עוד כשהיינו תמימים.

 

טוב אז ללכת?

חח אז בואו נהייה ברורים, אישית לא חושב להפסיק לברוח.. לברוח זה בריא וזה "וואו", לפעמים זו אפילו התרופה.

אבל תזהרו מבריחות מתמשכות, הן בדרך כלל מגיעות עם מחיר.

ותזכרו שהבריחה היא לא תחליף להתמודדות - היא יכולה להיות הפסקה בדרך, כדי שנוכל לחזור, להלחם ולהרוויח את עצמנו.

 

* בקיצור *

תחשבו למה נכנסתם למים מלכתחילה או אפילו בדיעבד.

במים? תזהרו מבולענים, תמדדו את המרחק לחוף והכי חשוב - תדעו גם איך לצאת מהם.

והכי חשוב - אתם לא שוחים לבד - תרחיקו את מי שמושך אתכם פנימה ותתקרבו לאדם הבודד שלא יתן לכן לטבוע - בשום מחיר, שישמור עליכם מהסכנות שאתם בעצמכם לא מכירים ויחזיק אתכם לחוף, יקח כמה שיקח. הסביבה זה המפתח


למצוא מישהו/י שמבין את הצורך ומאפשר את החוויה הזאת גם בלי לאבד את עצמכם זה רווח כפול.

תעשו הכל כדי להגיע לשם אבל אל תבנו עליו כי אתם ובעיקר בעיקר אתן - לוחמות.



חג שמח ושנה טובה חיות בכלוב

לפני שנה. יום ראשון, 22 ביוני 2025 בשעה 12:29

הכלוב היא פלטפורמה מדהימה למין שמוצא את מינו

בעולם האמיתי, זוגיות היא נגישה אבל עובר הרבה מים בנהר עד שמוצאים את הפרטנר/ית בשבילנו.
סינון לפי עולם ערכים, אופי, יופי, שריטות, חום קור, כבוד, אמון, קליק, הגשמה ותקווה... מחט בערמת שחט.

בכלוב, בעיקר לנשים מטבע הדברים הסיכוי קטן יותר ממחט בערמת שחט.. לא כי אין ביקוש
אלא כי אין איזון והסינון שונה. בעל הבית השתגע סטייל.

הבסיס למשיכה הראשונית מושתתת על מיניות והרבה מקרים שם זה נשאר.
מנכיחים את הפנטזיה במציאות במקרה הטוב או את הטראומה במקרה הרע.

 

עכשיו יקומו ויגידו שיש ריפוי לטראומה…
זה לפעמים נכון (זיהיתי והייתי משענת בעצמי) אבל מתי משפיעה התרופה,
איך עושים את זה ואיפה הגבול עובר כשכל אדם עם שריטה מוזמן לנסות? אין בכלוב מכנה משותף לזהירות ובטח לא תמימות.

 

נחזור למחט שלנו, הבחירות הראשוניות מונעות מאינסטינקט וחרמנות שמלווים בהרבה ויתורים שלא היינו עושים בעולם האמיתי.

 

עם מה אתן מתמודדות:

נרקסיזם או שריטות עמוקות מהבית

גברים קרים או בלי אינטליגנציה רגשית

אלה שיגידו בדיוק מה שאת רוצה לשמוע

מניפולטיבים שקטים (הפתעה) שישחקו בראש ובתמימות שלך

 

הרשימה כאן עוד ארוכה ומסתכמות בחרמנות, חוויה שלילית ונזק שאפשר להעריך רק בדיעבד כשאת לא נופלת על הבן אדם הנכון.

 

כן, תמיד יש מחט בקצה אבל את לא תמצאי אותה אם תעצרי לשחק בכל חתיכת שחט.
ונכון זה כיף והיא ממש קוראת לך אבל גם ככה חיים שלמים לא יעזרו את המחט,
את תשכחי את המטרה שבשבילה הגעת ותמצאי את עצמך הפרפר שלחוד באש.

סתם כי מישהו אחר החליט שזה טוב לך ואולי את כבר לא מכירה משהו אחר.

 

למה אני כותב את זה?

1. פגשתי הרבה בחורות שנכנסו עמוק מידי, מהר מידי ושאלו את עצמן אחרי זה למה, לרוב אחרי שנפגעו בצורות מעווטות.
(יש כאלה שבכלל לא שאלו)

2. וולקאם לבחורות חדשות ותזכורת לקיימות - אל תעצרו בחרמנות ואל תחפשו שואו, אינטימי מנצח,
תשקיעו בסינון של הקליק הראשוני כאילו אתן בחיים האמיתיים, תטילו ספק (גם בי) בכל שלב בדרך
ותשמרו על עצמכן בלי לשכוח שלפני הכל המטרה היא אתן (גם אתן של המחר).

3. להגיד ולפרוק קצת שגם לי אין תמיד אנרגיות וכוח לבדל את עצמי אבל משתדל להזכיר לעצמי את כל מה שרשמתי כאן למעלה.
(לפעמים בזוגיות ארוכה ובדרך כלל בוחר פשוט לא להיות כאן)

4. אם אתה גבר והגעת עד לכאן? מעריך. עכשיו לך תקרא איזה פוסט או שתיים למטה (פוסט פרספקטיבה). טוב למין האנושי והנשי.

 

עכשיו את האמת

1. מחט זה דימוי על הפנים אבל רצתי איתו כל הפוסט אז תתמודדו. בטוח שהבנתם את הקטע.

2. בכלל רציתי לרשום פוסט על בקשות הזויות לשלוח תמונות שלי בהודעות האדומות של הכלוב לפני שעוברים לטלגרם - כאן זה לא אינסטגרם או טינדר לכל הצעירות המבולבלות.

בתור שולט שלא נראה רע הכלוב היא הפלטפורמה האחרונה שאשלח בה תמונה מהחיים הפרטיים שלי וטלגרם זה רק כדי שיהיה יותר נוח ואינטימי לתמונות וכשרוצים לצלול לעומק.

 

ועכשיו ברצינות

מקווה שזה נגע ועזר למישהי או מישהו כאן ❤️

בהצלחה

ביי

לפני 4 שנים. יום חמישי, 7 באפריל 2022 בשעה 14:56

כמה זמן לא הייתי בכלוב? מעל חצי שנה

בזמן האחרון חזרתי קצת להסתכל ולהרגיש את האווירה המוכרת,
כבר עשור בתוך "עולם השליטה"  (יש כאלה שלא אוהבים את ההגדרה אבל כולנו כבני אדם אוהבים לפשט)

 

הרבה זמן התגלגלה המחשבה בראש לכתוב גישה מסויימת, כמה תובנות מהעולם הזה.


הרבה אנשים פרובוקטיבים וגם כאלה שלא, אנשים רעים מתערבבים עם אנשים טובים, נשלטות/נשלטים
שולטים ושולטות, כל הבא ליד.

בעולם המטושטש הזה קשה להבדיל בין טוב לרע, האינדוודואל הוא זה שקובע.
בעולם סוער כל כך קל להתבלבל. כל אחד מגיע עם העבר שלו, הפנימי שמתקלף רק עם הזמן.
בעולם כל כך סוער כל אחד בטוח רק בעצמו עד ש...


במהלך השנים שלי כשולט הכרתי נשלטות מכל הסוגים,
צעירות, מבוגרות, תמימות, חדות, יפות, שקטות, סוערות, מצחיקות ויותר מהכל פצועות. לא פצועה מהמקום הרע של המילה,
אלא פגועות מהעולם הזה, מאנשים לא נכונים וידיים לא נכונות שפצעו את הנפש. 

מוכר? מאמין שכמעט לכל אחת כאן

 

כרגע חשוב לי לשים על השולחן את הפרספקטיבה שלי, דעה/ניסיון, לא אישי.

 

אתחיל מהטוב, הברור מאליו:

לשליטה אין צורה אחת, היא כן יכולה להביא איתה הרבה אור וקבלה אמיתית של מה שמגיע מבפנים,

העולם הגדול לא פסול לשני צדדים סוערים שרוצים לבנות עולם פנימי משותף, לשבור גבולות, להגשים פנטזיות,

לצמוח ולחזק, לייצר בסיס של אמון, ביטחון, גאווה ואפילו אהבה גדולה.

ככל שקשר יותר עמוק הוא יותר מושך(את שני הצדדים) להתמסר לדרך ולעצמנו.

הולכים רחוק, דוחפים קדימה אצל הקצה ומעבר. לגיטימי

אבל איפה עובר הגבול?

 

במהלך השנים איבדתי אמון לרוב המוחלט של האנשים שקוראים לעצמם "שולטים",

הסיפורים ששמעתי, האכזבות והפגיעות גרמו לי לכעוס לא פעם.

ככה זה כשלנזק שעשו ה"שולטים" לפניי יש פנים ונפש שצריך לשקם.

לכולנו ברור שלשולט יש אחריות, שולט יכול לבנות את הנשלטת שלו או להרוס אותה בלי להתאמץ.

וכן, גם אנשים טובים הולכים לאיבוד בזה.

 

ולחלק החשוב באמת -

מה זה שליטה לא נכונה בעיניי כחומר למחשבה לצד הנשלט ובעיקר לצד השולט:

 

אם אני מתעלם מאנשים שמסתכלים רק על עצמם ובונים איזה מנטרה סביב זה, מערסים למינהם לאנשים עם שריטות עמוקות.

 

יש כמה צדדים למטבע:

צד אחד הוא שולט ללא ניסיון - שולט מאלתר - משהו שלא כדאי בפני עצמו אבל עדיין עומד על הגבול הקינקי של "לגלות ביחד".

ניסיון והבנה הם דבר חשוב. איפה לתת את המכה ואיפה אסור, מה זה ביטחון, גבולות, איך קושרים, מה מלמדים, ולאיזה דרך מכוונים.

חלק חשוב בלשמור על הצד הנשלט אבל אפילו לא העיקר ברגע שהניסיון גדל...

 

חח אם התבלבלתם זה הזמן לעבור לצד השני של המטבע ולכבודו אני אתחיל בשאלה קצרה:

מה ההבדל בין שולט עם ניסיון ל*נשלטת* עם פחות ניסיון? תענו לעצמכם לרגע.

 

כמו שאמרנו שולט חכם עם ניסיון מגיע עם ערך מוסף, עם דרך ברורה, עם הבנה איך עושים את הדברים בצורה יותר נכונה.

אבל הניסיון מביא איתו משהו נוסף שמפיל גם את הטובים שבנינו.

אני מדבר על סף ריגוש.

ככל ששולט מגיע עם יותר ניסיון - סף הריגוש יותר גדול ומועצם לעומת הנשלטת שעומדת לו בפתח הדלת,

אקטים שחווה כמה וכמה פעמים פחות ירגשו אותו כמו שירגשו את הצד השני שחווה את הדברים בפעם הראשונה\רביעית.

אפילו סתם כי אתה בן אדם חדש.


שולט עם סף ריגוש גבוה רואה את הדבר הבא, מגיע עם פנטזיות חזקות יותר, לפעמים גם ביטחון עצמי מופרז ואולי אפילו תמימות כששם הבעיה מתחילה.

הרצון לצאת מסופק כי אתה "שולט", הרצון ללכת על דפוסים מוכרים ולגעת בעוד נקודות גורמים לאנשים לאבד את הראש.

 

משוואות פשוטות:

- אם נקח נשלטת ללא ניסיון וננסה למשוך אותה לראש שלנו, לפנטזיות שלנו  - ניצור נזק

- אם נקח נשלטת עם ניסיון, נקשיב לסיפורי העבר ונרצה לייצר המשך - יכולים לייצר נזק

גם נשלטת עם ניסיון עברה דרך עם הקודם כדי לשבור גבולות מסויימים, איתך בתור שולט\ת עדיין לא וזה יכול לקחת זמן.

- אם לא תהייה לך אינטלגנציה רגשית - תיצור נזק - אתה לא כאן להקשיב לסיפורים שלך או שלה ולקחת אותם כאבן דרך.

 

אז עם כמה שזה נשמע מפתה יא "שולט" - אתה לא כאן להגשים לעצמך את הפנטזיות ביום אחד. אתה כאן לבנות דרך בריאה.

(אישית אני לא מאמין שסטוץ יכול להביא אותך לנקודה שאתה רוצה להיות בה אבל זה נתון לפרשנות)

 

אז כן, אני מאמין וממליץ לך להאמין שהכל נכתב בדרך - הביטחון, האמון, ההבנה, הבנייה של שניכם.

דרך של תאום ציפיות, למידה משני הכיוונים ויותר חשוב מזה הקשבה. למילים, לגוף, לנפש ולרגש בצד השני.

היא לא תמיד תדע להגיד לך מה נכון ומה לא, מה טוב ומה רע ואני בטוח שאתה גם לא ממש רוצה, נכון?

רק תזכור - היא סומכת עלייך, אני רוצה לסמוך עלייך וגם הקרובים שלך אני מניח רוצים לדעת שאתה יודע להיות בן אדם.

שאתה יודע מה מתאים ומתי די גם בלי שהיא תדבר או תסרב, שאתה יודע ללמוד ולהרגיש,

לבלום מה שצריך בראש שלך ואפילו בראש שלה כדי לחזק אתכם ולא לתת מקום לשליטה לא בריאה איתך או בלעדייך.

צא מהראש של עצמך. תראה לה טוב, תבנה. תגרום לה להעריך אותך בגלל מי שאתה.

יש לך אחריות לשמור, ללמוד ולהגן כמו שאתה מגן על עצמך.

אם תדע לעשות את זה. השמיים הם הגבול והיא אפילו תגיד לך תודה.

 

 

נכתב בנשימה אחת, סוג של פריקה.

מקווה שהצלחתי להעביר את הנקודה שישבה עליי ולהעביר מסר מושכל למי שבנוי לקחת.

 

שלכם, 7 בום.