לפני 18 שנים. 29 בספטמבר 2006 בשעה 9:58
באותו היום בכיתי.
אני לא זוכר כמה שנים לא בכיתי לפני כן, אבל באותו היום בכיתי. לא הייתי מסוגל לעשות את זה לידם ובוודאי לא לידה והרגשתי חנוק ושורף עד שהייתי לבד באוטו והכל יצא. זעם, ספוג בכאב, לחוץ בוואקום האדיר שהולך ומרוקן את החיים כמו שהכרתי אותם עד אז.
הכרתי את המוות היטב עוד קודם, גדלתי לתוכו והוא גידל אותי והיא בכלל עוד לא הייתה מתה, אבל באותו היום, כשהיא לא ידעה עוד מי אני, הבנתי שזה גמור, הבנתי שמעכשיו אני לבד.
אבל זה לא היה מדוייק, אני חושב שדווקא אחרי שזה נגמר היא הרשתה לעצמה להגיד לי הרבה דברים שקודם נשארו כהבעות פנים ותחושות פנימיות.
יש אנשים שקל יותר לדבר איתם אחרי המוות.
