"ביחס למאה עניינים התבגרתי בטרם עת ואילו במאה עניינים אחרים פיגרתי לעומת אחרים וגיליתי חוסר ישע. כאשר הייתי משווה עצמי ...עם אחרים, חשתי גאווה ויהירות אך בעת ובעונה אחת הייתי גם נדכא וכנוע. תכופות נחשבתי בעיני עצמי לגאון, ותכופות - מטורף למחצה. לא עלה בידי לקחת חבל בשמחותיהם ובחייהם של בני גילי ולעיתים קרובות הייתי מאכל עצמי בטענות ובדאגות בשל היותי מנותק מהם, כביכול, ללא תקווה, כאילו החיים סגורים בפני."
הרמן הסה, דמיאן 1919 עמ' 102.
הסה נותן בעצמו את המענה לתחושת הבדידות וחוסר היכולת להתחבר, בהמשך הוא מתאר את המענה בשיחה עם פיסטוריוס (אחת הדמויות המנחות אותו בספר), בה הוא אומר כי הכללים והמוסר של החברה אינם בהכרח מתאימים לתפישת העולם של עצמך ולכן אינך צריך להיות מחוייב להם. אם אינך מתחבר לאנשים סביבך, כנראה זה בגלל שאתה אכן שונה מהם ודווקא הנסיון שלך לכפות על עצמך את עולמם ולהפוך לאחד מהם הוא מה שמותיר אותך עם התחושות הקשות כלפי עצמך "אסור לך להשתוות אל אחרים. אם הטבע ברא אותך כעטלף, אסור לך לרצות ולהפוך לבת יענה...התבונן באש, התבונן בעניים, ברגע שתבואנה התחושות ויישמעו הקולות בנפשך, תתמכר להם ואל תשאל תחילה אם הדבר מוצא חן בעיני אדון המורה, או אדון אבא או בעיניו של אלוהים כלשהו! אם אמנם תעשה כן, תשחית את מידותיך, תעלה על משעול הבורגנים ותהפך למאובן." (שם, שם).
אני חושב שמזה זמן מה אני מוצא את דרכי. היא דרכי ולא דרכם של אחרים. היא בגבולות שאני פורץ ולא עוד נסיון להתאים לדרכם של האחרים. ואני פורח וגדל בדרך זו. גם אם כרגע אני הולך בה לבדי, אף על פי כן, זו דרכי ומי שימצא לנכון ימצא אותי בדרך זו ולא יבקש ממני לשנות דרכי על מנת שתשתלב בדרכו.
מצאתי את מקומי.
לפני 18 שנים. 20 באוקטובר 2006 בשעה 12:39
