לפעמים אתה מקבל הארות ממקומות לא צפויים לחלוטין.
פרק חדש של גלאקטיקה, הסדרה שמשלבת את "הבית הלבן" ובבילון 5. אחד העניינים שעלו בפרק הוא היכולת של אנשים שיצאו מתופת של משטר טוטאליטארי והשמדה המונית/השמדת עם, להתמודד עם יתר הקבוצה הלאומית,אשר לא עברה חוויה זו אולי אפילו עמדהמנגד ולא עשתה הרבה כדי להצילם. כמובן שזה הביא אותי למחשבות על המשפחה שלי, אמא שלי והאחים שלה בעיקר, שהגיעו ארצה כילדים מוכי שואה, מעורערים נפשית ללא ספק. איך הילדים האלה,שיצאו המתופת יכלו לתקשר בכלל באותה שפה קיומית עם הילדים הצברים? ובייחוד חשבתי על איך אתה חי בזוגיות עם אדם שבין גיל 5 ועד גיל 10 ראה לנגד עיניו את משפחתו, שכניו וחבריו משועבדים,מורעבים , מוכים ונרצחים?
ברור לי שחלק מהנזקים הנפשיים האלה הותבעו גם בי, אולי זה גם חלק משמעותי מחוסר האמון, יצר ההשרדות, המיזנטרופיות והנבדלות שהיו חלק מהותי בחיי כל חיי.
לא פחות חשוב מכך, ברור לי שאותם ניצולים, היו וחלקם עדיין אנשי מפתח במנהיגות המדינית, כלכלית...בעצם בכל נקודות המפתח של המדינה, אולי אפילו העולם. איזו השפעה יש לכאב, לפראנויה, לזוועות שהאנשים האלה עברו (ורובם, בראש, עדין עוברים) על עיצוב העולם שאנו חיים בו?
לפני 18 שנים. 10 בנובמבר 2006 בשעה 11:33