דברי ימי מנזר

היא: השארתי הודעה לאחיך והוא לא חזר אליי.
אני: הוא כנראה עסוק, אני משתדל לא לקחת אחריות על הדברים שהוא עושה או לא עושה.
היא: גם לך השארתי הודעה.
אני: בגלל זה חזרתי אלייך.
היא: למה אתם לא בקשר? אחרי כל השנים שאנחנו מכירים...
אני: (שותק)
היא: יש לכם אזכרה היום, אתה יודע...
אני:זה לא היום, זה מחר.
היא: אני כבר הייתי בבית הקברות היום.
אני: אבל זה מחר.
היא: זה לא משנה.
אני: באמת לא משנה (לעצמי: שהשיחה הזו תגמר כבר).
היא: ומה אתם עושים עם האזכרה השניה? אתה יודע, היא נורא חסרה לי, אני כל הזמן חושבת עליה, חולמת עליה....
אני: קבענו ליום X בשעה Y שם. (לעצמי: אל תתן לזה להתפתח לשיחה!!!!!)
היא: אתה תאסוף אותי?
אני: (לעצמי: 😒 ) כן. רק תתקשרי יום קודם להזכיר לי.
היא: ומה עם M?
אני: אין שינוי.
היא: זה משתפר?
אני: לא. זה גם לא ישתפר. זה כרטיס בכיוון אחד.
היא: הייתי אצלה כמה פעמים.
אני: יופי, היא בטח שמחה (לעצמי: שקרנית, הייתה פעם אחת וגם עליה היא דיברה כאילו היא "הצילה את המצב". אל תפתח שיחה!!!!!).
היא: ואיך קוראים לקטנה של אחיך? M לא ידעה לאמר לי.
אני: קוראים לה A
היא: הוא לא קרא לה על שם N?
אני: לא
היא:מוזר מאוד. אתה יודע למה?
אני: לא (לעצמי: זה מתפתח לשיחה, אתה חייב לעצור את זה!)
אני: אני חייב לסיים, אל תשכחי להזכיר לי יום לפני.
היא: כן, כן
אני: שלום, שלום