לפני 17 שנים. 17 ביולי 2007 בשעה 5:13
כמה מיותר הופך בלוג כשאתה כבר לא אנונימי. זה כמו לכתוב ליומן כשאתה יודע שכל המשפחה קוראת בו. כבר לא תכתוב בו את הדברים שבאמת יושבים לך על הלב. טוב, אולי זה רק אני. אולי יחסית למחצנות של אנשים כאן, אני מופנם. אולי לא. אולי אנשים מחצינים משהו שהוא לא הם, כדי להסוות את מה שמכאיב להם באמת.
איך אומרת ריקי "החיים הם כמו אופניים, אם קל מידיי- סימן שאתה בירידה".
הרבה מילים רצות לי בראש בימים האחרונים. בעיקר אכזבה ועלבון. אולי הייתי צריך לכתוב שאני בטוח שמכל דבר לומדים ושבסוף אני ארוויח מזה משהו, אבלנמאס לי מלקחים ולימודים.
