הבוקר בדרך לעבודה עלו 2 בנים, נראים בני 15-16 לא יותר עם חולצת ביה"ס לאוטובוס.... בהיתי בהם.... לא כי היו סופר חתיכים או שהפכתי לפתע פדופילית... כי היה משהו בשתיקה שלהם, במבטים בניהם שקצת הרבה גרם לי לתהות...
האחד מעט מסוגר לא מרים הרבה את העיניים לשני רק עונה לו לא שואל כלום, השני לא מוריד את העיניים כמעט, מחכה למילה, מבט, משהו מידי פעם זורק משהו שגורם לראשון לחייך או להוציא מילה... והכל בשקט בשקט שלא נרגיש...
יש קשר חזק בניהם זה בטוח... אז עקב בהייה קשה... התחילו ההשערות...:
יכול להיות שאחד גילה על על השני משהו שקשור במין...
יכול להיות שאחד מהם יצא בהצהרה "אני הומו" והם חברים טובים...
יכול להיות שאחד מהם יצא בהצהרת "I LOVE U"
יכול להיות שהייתה נשיקה הדדית כזו מלאה בתשוקה ואח"כ חרטה מטורפת.
בהיתי ובהיתי ואז איזה מעצבנת ישבה לצידי וצרחה מילים לפון שלה! (בת ז....)
עזבו, שולי...
בקיצור...
זה היה יפה לראות... כי רואים ששניהם מתחבטים בעצמם.. לשניהם איכפת ממש... לא מחזירה את עצמי למקומות האלה... הכי מביכים וכואבים ומפחידים..
הם עדיין לא יודעים אבל הרגעים האלה, המכריעים יקרו להם עוד כל כך הרבה פעמים....
הם עוד יעמדו לפני כל כך הרבה אנשים שחשובים להם שהן איזה סוג של אבן בעלת משמעות בחיהם ויצטרכו לומר "זה אני"
זה אף פעם לא קל... ורוב הסיכויים שיאבדו כמה מהחשובים להם בדרך...
הרגעים האלה אף פעם לא יהיו קלים יותר... תמיד באותו קושי, תסכול. כאב, חרטה וכ'ו...
תמיד לקחתי צד, את צד המכריז.. היום כבר לא בטוחה עד כמה זה נכון... הרי שבעצם ההכרזה אנו באים וצורחים "זייפתי" ומצפים שיצעקו איתנו יאייי...
להכריז זה קשה נכון.. אבל גם לדעת ששיקרו לך וזייפו מולך...
לא הייתי רוצה להיות בנעליים של אף אחד מהצדדים...
עם זאת שולחת אלף חיבוקים (אם אתם סקסיים יש סיכוי שאעשה טיפה יותר מחיבוק.. עימכם הסליחה) לצורחי ה"זייפתי" למינהם...
ואיזה 4-5 חיבוקים (שוב.. סקסיים וזה... סליחה..) לאלה שרימו אותם...