אומרים שמקנאים כשאוהבים... אבל אהבתי בעבר, והייתה גם אהבה אחת ממש גדולה על סף האובססיה...
ולא, זה לא בער בי, לא ממש הזיז לי אם הסתכלו על אחרים או אפילו אם נגעו...
מתחילה להבין מה זה קנאה, אולי גם מה שיאה של אהבה.
זה מרגיש מוזר,
כשמילה על אחר/ת גורמת לשריפה בפנים, הכל בוער,
הנשימות מתגברות, המצח והגבות מתכווצים,
האישונים רועדים,
הלב מתכווץ לגוש לא מועיל,
הידיים רועדות ובמוח...
במוח אלף תרחישים,
תרחיש עליה עם אחר/ת,
שהגוף שלה ירצה אחרים/ות
והתרחיש החמור מכולם, שהלב והראש שלה או אפילו אחד מהם ישכחו אותי.
זה חדש לי, כיף... זה לא.
הייתה לי תאוריה שמקנאים רק כשאין בטחון מלא בבן/ת הזוג,
לא אמון הכוונה אלא בטחון שלא יעזבו...
"מקנאים כשיש חריץ לבריחה"
לכן גם מעולם לא קינאתי, תמיד בטוחה שלא יעזבו.
אבל איתה, איתה הכל שונה,
אני יודעת שהיא אוהבת וגם יודעת שהיא שלי,
גם אחרים/ות היו שלי,
בדייט הראשון שלנו אהבתי את הפלירט שלה עם הסביבה,
פלירט אלגנטי, מפולפל, מלא חן...
שלא תבינו לא נכון... מתה על הפלירט שלה!!!
אז עוד היה הבטחון שלי בשמיים,
בדייט השני כתבה לי שיש הופעה של אקסית שלה,
משהו בער בי מהרגע שכתבה 'אקסית' לומר שאין סיכוי שאת הולכת בלעדי!!
לא משנה מה, אני באה!
לא בדיוק הבנתי את עצמי אבל היה לי דחף מטורף להכריז
Back off!! She's mine!!!!
ואז חשבתי שזה בגללה, שהיא כזאת סקסית
משדרת סקס משובח.
{לא תלונה כלל אלא מחמאה גדולה לאישה קטנטונת}
מהר מאוד מבינה את עצמי,
מבינה שהיא ציפור חופשיה ואני קשורה בחבל לאיזה אחד...
שהוא מקסים וגבר מדהים וכנראה מושלם וכו וכו...
אבל היא (עדיין) לא קשורה לאף אחד.
שזאת לא היא, זאת אני הבעיה...
מה וגם שיבוא היום שיהיה לה מישהו
(רק לכתוב את זה גורם לבטן להתהפך)
בין אם אהיה בתמונה ובין אם לא.
אבל כשמתחפרת בזה עוד טיפטיפה מבינה שזה רק בגלל שהפעם זה שונה,
הכל איתה שונה,
נשים נתפסו אצלי כבשר, סקס, להוציא, להשתחרר, זיון.
אותה אני רוצה 24/7 וסקס לא מחייב (רצוי.. שלא תבינו לא נכון..)
אותה אני חולמת,
איתה רוצה לישון ולהתעורר ולנשום.
זה שונה כי הפעם אני שלה כמו שהיא שלי או אפילו קצת יותר...
הפעם גם אני שייכת לה.
