קצת ממני

24.2.15
יומים מלחיצים, מדבר לדבר והכל לוחץ וסוגר עליי, וכל מה שאני רוצה זה ללקק לה את הפוסי ללא הפסקה, בחניון של בית החולים, בתוך הרכב אני דורשת והיא מסרבת מה שגורם לי להשתוקק לטעם, לגניחות, לרטט הרבה יותר, כאילו הסירוב שלה נובע מ׳תתאמצי׳ והיא מסרבת..
למחרת היא נכנסת בדלת ואני דוחקת בה להיכנס לחדר ולהתחיל להוריד מעליה את השכבות בעיקר את הג׳ינס... נועלת את הדלת ורצה לחדר, היא מורידה נעליים, לאט... אני לא ממש מצליחה להשתלט על הרצון ותולשת ממנה את המכנס והתחתון, תשומת לב קטנה לצבע הירוק, אחרי הכל לבשה תחתון ירוק שאני רכשתי לה... זה דורש...
הרגליים פתוחות והפוסי היפה שלה מולי, רגע נדיר, העולם עצר ושקט, כל הרעש נעלם, אני מעבירה את הלשון וההשתוקקות לפוסי שלה לא מפסיקה, אני מלקקת אותה נושכת אותה ורוצה עוד!
אני מלקקת ומוצצת ונושכת והיא גומרת ולי זה לא משנה אני ממשיכה כאילו רק עכשיו התחלתי, פשוט טורפת אותה כי כרגע זה הצורך הקיומי שלי.
היא מבקשת שאבוא אליה בנשימות כבדות, עייפות.
אני נכנסת למיטה נצמדת לעור שלה, לקימורי הגוף המטריפים שלה, מחבקת, מועכת את כולה, פותחת עיניים ומסתכלת עלייה, על כל קימור שמשתחרר מהמעיכה שלי, הגב שלה, המותניים, הישבן המטריף שלה, הבטן שלה, החזה היפה שלה, הרגלים שלה שמחפשות את המגע שלי, את העור שלי, הידיים שלה שמחזיקות בי כאליו מנסה ללכת... הפנים הרגועות שלה, השפתיים הפתוחות, העיניים העצומות ואז היא גונחת, לתוך האוזן שלי, גניחה אחת ואני עוצמת עיניים מסתחררת נרטבת רק גניחה אחת בתוך הטירוף שהנוחות שלה יוצרת.
im on top of the world!
את מה שאני רואה כרגע, את מה שמרגישה כרגע, את מה שאני שומעת כרגע... אולי לעולם לא באמת אצליח לתאר.