לפני שנתיים. 17 ביוני 2022 בשעה 15:39
אַתְּ יְשֵׁנָה.
אֲנִי מַבִּיט
בְּקַוֵּי מִתְאָר
יוֹפְיֶיך הַקָּסוּם,
מַעֲבִיר אֶצְבַּע
מְרַחֶפֶת עַל
זְרִימָת רַכּוּתֵךְ
הַבִּלְתִּי נִגְמֶרֶת,
רַכּוּת
מְשָּׁכֵּרֶת חוּשִׁים,
נוֹגֵעַ לֹא נוֹגֵעַ
בְּגָלֵי גּוּפֵךְ
הַשּׁוֹפֵעַ
וּמֵחַכָּה שֶׁתִּתְעוֹרְרִי
רַק כְּדֵי שֶׁאוּכַל
לְהַגִּיד לָךְ
שֶׁאֲנִי מָלֵא
כְּמִיהָה לְמַגָעֵךְ
ואז מתעורר
המיטה כה ריקה
זיכרון שמעולם לא קרה
ופחד שלעולם לא יחזור