לקראת שמונה בערב כבר הייתי באפיסת כוחות מוחלטת.
בעוד שעה בדיוק אני מסיים פה אבל אין לי שום חשק לממש את מה שהצעתי אמש,
לפני יום עבודה שהתחיל ב-4 וחצי בבוקר ומסתיים רק עכשיו.
יום שהיה, לפי כל אינדיקציה אפשרית, יום "מעצבנים את מר בלו" הלאומי הראשון.
אבל אם יש משהו שחסר לחברה הישראלית הוא סולידריות, התחשבות, מתן כתף,
ובשם הערכים הנעלים האלה היה ברור לי שאני לא הולך להרוס לרוני (32), הראל (26) ונדב (22) את הערב.
רוני הוא המארח, ונכון שיותר כיף להעביר בין חברים, אבל הוא יסתדר. היא שלו. אבל השאר לא קשורים אליו, הם איתי. ואני הולך לדאוג להם.
אני יוצא מהבניין והאוויר החופשי שמכה בי מחזיר לי בהדרגה את הרעב.
יש לאוויר התל-אביבי של תחילת הקיץ תכונה כזו, לפני שהוא מתחיל להיות מעיק.
ברמזור שלייד עזריאלי אני מקבל SMS. מסרון. אני דווקא בעד המילה הזו. מתי היא כבר תתפוס? מסרון.
"הופ, שובב אחד נפל. יש לך מילואימניקים?", אני שולח לרוני.
מסתבר שבשביל הראל, שמאיזושהי סיבה מעוניין לגזור על עצמו כוס קבוע למשך כ-60 השנים הקרובות, כבר מאוחר מדי והוא חושש שארוסתו תתחיל לשאול שאלות. "אני בטוח שהיא תעריך את זה שאתה מזיין מהצד רק בשעות המקובלות". כוסאמק, פחות אחד פחות נחמד, מי הסוציומט שלימד אותנו אחרת?
"לא הבנתי, אתה בא בהרכב חסר?", רוני שואל ואני בטירוף שלי, מציע להביא מישהו מהרחוב.
"לא. בואו שניכם".
המארח ביקש בלי ריחות של אלכוהול ודברים כאלה, אבל זין, זה היה יום קשה ובא לי בדיוק שתי בלטיקות.
ברגע שמבזיקה לי המחשבה הזו מופיע מולי AM:PM, וברגע שאני נכנס מבזיקות מולי בדיוק שתי בלטיקות, אחרונות על המדף.
אם הוא יכעס אני אגיד שזה היה כוח עליון.
אני פוגש את נדב מחוץ לדירה ואנחנו נכנסים.
אני מת על הדירה שלו. דירת זיונים תל-אביבית קלאסית + שידרוגים.
תאורה מעומעמת למידה המדוייקת, פליקר בהיכון וכמה צעצועים מוזרים שהוא הזמין באינטרנט.
הבחור משקיע את הנשמה, אין ספק. היא מחכה לנו על הספה עם מחסום-כדור בפה ושתי קוקיות.
סופסוף בלי כיסויי עיניים ושטויות. אני מתיישב ליידה בטבעיות שרק אחד שכבר זיין אותה מסוגל לה.
אז מה אם היא לא ראתה אותי עדיין.
כמה פיטפוטים שטותיים על לא זוכר מה ואני כבר מנשק אותה.
היא רכה ונוחה בכל מקום ובכל אופן שאני רוצה. מטר חמישים ובמבה אדומה של התכווננות מושלמת.
ההתמסרות המוחלטת הזו מעמידה לי את הזין תוך שניות.
היא שולחת אליו יד ומלטפת מעל לבוקסר. אנחנו לא פה כדי לשחק. כמה שניות והוא כבר בפה שלה.
היא השתפרה מאז הפעם האחרונה. הגרון עמוק יותר, היניקה בטוחה יותר. לא מספיק אבל אנחנו כאן כדי לעזור.
טוב, מה הפלא, רוני מגלה לי שאז הייתי השני שלה אחרי החבר הראשון. מבחינתי "שני" ו"חבר ראשון" מצטמצם ויוצא שאני הראשון.
הסיפור מאחורי זה מעניין. אצל רוני היחס בין העובי לאורך נוטה בבירור לטובת העובי והוא לא הצליח להיכנס במשך כמה מפגשים אז הוא פשוט השאיר את העניין לי, בחור עם נטייה קלה מאוד לטובת האורך. חברות אמת. בכל אופן, התפלגות האיברים בחדר הייתה כזו שאיפשרה לה להנות מכל העולמות.
על הספה הסמוכה יושב נדב ומתענג מהמחזה. רוני עומד מולנו ומפקח על המחזה כשג'ויינט בפיו. אני מחמיא לו על הגרון. שלה.
אני עובר לעמידה ופוקד עליה ללקק את הביצים. היא עושה זאת ברצון ופורשת עליהם לשון רחבה.
בשביעות רצון מחוייכת אני מעביר אותה לטפל ב"אורח החדש שלנו" - נדב.
כעת היא עומדת על ארבע - הידיים והברכיים על הרצפה - ומוצצת לנדב כמו כלבה מורעבת.
אני לא מסוגל לשבת במקום עם כל החרמנות הזו ועובר לשחק בה מאחורה.
רוני מעביר לי את הצעצוע החדש שלו - מעין צינור שבקצהו האחד בלון גומי מתנפח, ובצד השני ידית ניפוח.
עם המכשיר הזה הוא מרחיב אותה כדי להקל על החדירה. אני מנסה עליה את הצעצוע והכאבים מכריעים אותה דיי מהר, אז אני עובר לאצבעות.
נדב מסיים להשתמש בה ואנחנו מציבים אותה במרכז החדר.
היא עומדת על ברכיה ויושבת על העקבים, ורוני אוזק את ידיה מאחורי גבה.
שלושתנו מתקבצים סביבה והיא מרימה את מבטה לתקרה כדי לזכות בהצלפות של שלושה איברים מתוחים. חיוך מרוצה מבצבץ מבין מגוון הכלים שעולים ויורדים על פניה.
לבסוף החיוך דועך והיא פולטת בעייפות מילה אחת ויחידה - "מים".
רוני ניגש לכוס שהוכנה מראש על השולחן הסמוך, מקרב אותה לפיו ולוגם.
כשהוא מסיים הוא רוכן מעליה, היא פותחת את הפה, מקבלת את המים בהזלפה ובולעת.
מסתבר שזה ריטואל קבוע - מים וסמים - כי לא עובר רגע והוא מגיש לה את הג'ויינט לפה והיא מוצצת ממנו שאיפה ארוכה.
את העשן היא מפזרת לו על הביצים שמונחות בנינוחות על שפתיה.
הוא עומד מעליה והיא מתחתיו בהפגנת מעמד ברורה ומשכנעת.
פניה שקועות לחלוטין באשכיו, הזין שלו נח לאורך מצחה, והיא מלקקת, יונקת ושואבת, מקדישה את כל כולה לתפקיד היחיד שלה כאן הערב - לדאוג שכולם יהיו מרוצים. היא עם הגב אליי וכף רגלי היחפה משתעשעת לה ברטיבות של כוס ותחת עד שאני מאבד יכולת להחזיק את עצמי שניה אחת נוספת.
אני קם ורוני מעביר לי את הרצועה שעוטפת את צווארה. אני גורר אותה אל הספה הקרובה ומסדר את גופה בתנוחה שנוחה לי.
בלי שום בלוני גומי, אצבעות ושטויות אחרות אני תוקע את הזין שלי בתוכה וסוחט ממנה צרחה קורעת לב.
להרגיע? לסגת? בדיוק להיפך.
אני מועך את עצמי כנגדה וחודר הכי עמוק שאני יכול, בזמן שהיד שלי אוחזת ברצועה ומהדקת אותה בסיבוב לגרונה. היא מגיבה בנשיכות ושריטות. של הספה, לא שלי. רוני לא מרשה. "אסור לנשוך! אסור לשרוט!" הוא גוער בה וסוטר לה. אני מעביר את הידיים שלה לחזה שלי ומצווה עליה להוציא את זה עליי.
עוברות כמה דקות והצרוּת ההדוקה עושה את שלה. אני שולף אותו מתוכה באותה מהירות שבה נכנסתי ושולח את נדב להמשיך, וככה היא עוברת בין ידיים כמו בובת סמרטוטים חסרת רצון משלה, נתונה לגמרי לגחמותיו השונות של כל גבר שמזיין אותה.
לנדב יש טכניקה של שחקן פורנו וזה לגמרי מפצה על המידות הבינוניות. הוא טוחן אותה במהירות ומוסיף סטירות חזקות על ישבנה.
התנוחה מוצתה ועכשיו נדב מהדק אותה לגופו ומרים אותה לספה הסמוכה, שם הוא מתיישב ומרכיב אותה עליו.
היא מניעה את אגנה על שלו בגלים של קדימה-אחורה וזה נראה לי קונבנציונלי מדיי אז אני דוחף לה אצבע לתחת.
מבעד לקרום דק אני מרגיש את הזין של נדב נכנס ויוצא ממנה וזה קצת מוזר, אבל בגן לימדו אותי ש"לכולנו יש את אותו הדבר" ואני מתעלם.
מהר מאוד אני משתעמם גם מזה ומרים אותה ממנו כך שהיא חוזרת למצוץ לו על ארבע ואני מחזיר לתוכה את הזקפה האדירה שלי.
בדוגי זה כואב לה יותר אבל הצרחות בקושי נשמעות מבעד לזין של נדב שממלא את פיה לגמרי.
רוני ממשיך בתפקיד המפקח העליון, מניח את כף רגלו על ראשה ומכתיב את הקצב שבו היא מוצצת לנדב.
עוד מים, ועוד ג'ויינט, והבחורה כבר באפיסת כוחות.
אני שולף אותה מהקוקיות, מציב אותה בעמידה הכנועה במרכז החדר ואחרי כמה חדירות-גרון נוספות מצווה עליה להוציא את הלשון.
אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה, שישה פולסים ארוכים של זרע מכסים את לשונה, נמרחים על קצות שפתיה, ולפני שאני מספיק למנוע את זה היא כבר בולעת הכל ומציגה לראווה לשון נקיה לחלוטין.
אני מרפה אחיזה כמאבד עניין, הולך למטבח וחוזר עם המשפט הכי קוקסינלי שאפשר לדמיין בסיטואציה הזו - "רוני, אחי, אפשר יוגורט מהמקרר?"
כשחזרתי עם הכפית נדב כבר רוקן לה עוד מחסנית זרע לתוך הפה והנה הלך כוסאומו הקטע המגניב שתכננתי.
בדרך הביתה מחוג הדלק מפציר בי "תתדלק כבר, קמצן", אז אני מוצא איזה yellow ומפרגן לעצמי פול-טאנק ברגע של מצברוח טוב.
בזמן שהמשאבה עובדת אני קולט שבא לי משהו מתוק, נכנס לחנות ומגיש למוכר חטיף רנדומלי.
"יש לנו מבצע רביעייה בעשר, תרצה?"
עכשיו, אני לא איזה מאמין גדול, אבל אני מרים עיניים לשמיים (החסומים ע"י תקרה) ומחייך.
גוד וואן, ביג גאי. גוד וואן.