משום מקום היא הגיע...
קטנה כל כך על גבול הנערית,לבושה בשימלה שחורה ארוכה המחביאה את המציאות מהעולם הגדול
הכרתי אותה במקום לא מקום בעולם הוירטואלי..תמימה כל כך.
שעות רבות עברו עד שהיא בטחה בי...סיפרה לי את מה שעובר לה בראש כשכולם ישנים...
היא סיפרה עלי על הפעם ההיא שחבר של אח שלה העביר ידו על גופה בזמן שכולם בארוחת לילה הסדר
על הפעם הראשונה במקלחת שהיא הרגישה מה זה באמת להיות אישה
ועל הפחד והרעד שעובר בגופה כל פעם שאנחנו מדברים
ואני כמו ספוג ביליתי לילות שלמים בלקבל אותה...להקשיב ללמוד ולתכנן את היום שהוירטואליות תהפך למציאות.
כשראיתי אותה בשימלה השחורה הארוכה כמעת ולא הצלחתי לעצור את עצמי...
בקרוב היא תהיה שלי
חודשים רבים עברו עד שהבקרוב נהיה למציאות
ואני לקחתי את הזמן נהנה מהתהליך...מהרעד שעבר בגופה בפעם הראשונה ששפתי נגעו בה..
בפעם הראשונה שהבאתי אותה לגמירה על אצבעותי
לאט לאט נתתי לה מקום להיות מי שהיא היתה באמת..לעולם לא שופט תמיד מוכן לקבל....ולאט לאט היא הבינה שהיא שלי מראש ועד זנב.
ידי הדריכו אותה בעולם הכאב
לשוני בעולם העונג
כשבפעם הראשונה היא בילתה את הלילה הרגשתי אדם מאושר...והיא קשורה למיטה הרגשה את אושרי פעם אחר פעם....
הכל ניגמר בלילה גשום שקיבלתי טלפון מחבר קרוב שאף אינו יודע על מה אנחנו באמת...
היא לא עוד נקטפה בתאונה טיפשית בדרך לחתונה של חברים ....
היא לעולם לא עוד
אנחנו לעולם לא עוד
אבל תמיד ישאר בך משהו בי
ויודע כמה את היית רוצה להיות שם כשאמצע את הזו...זו שלעולם לא תחליף אותך...אבל גם תגרום לי להיות מאושר
