פילוסופיה בגרוש

החטא:
בסיבוב שישי, במרכז מסחרי, הלכתי לפנייה ומסיבה שלא ברורה לי עד עכשיו היא באה מאחורי והפליקה לי בעוצמה בישבן ואז עם חיוך שובב וצחוק בלתי נשלט נצמדה אלי ואמרה ״התחת שלך פשוט דרש את זה״.

ועונשו:
היא עמדה ליד המיטה בהמתנה שאגיד לה מה לעשות. נשכבתי עם גבי על המיטה, ערום, הסתכלתי עליה, בוחן את גופה הסקסי והחשוף. ״את יכולה להתחיל בלמצוץ לי״. שכבתי רגוע, מתענג מהמגע של השפתיים והלשון שלה. ״יש לי הפתעה בשבילך״ אמרתי ושלפתי את הצעצוע החדש שלנו ממתחת לכרית והנחתי אותו על הבטן שלי בדיוק מעל הזין שלי, בדיוק מול העיניים שלה, שתראה אותו מקרוב ותבין לאן זה הולך. הצעצוע היה פלאג שחור, חמוד ורוטט עם שלט שעוד לא יצא לנו לשחק איתו. נתתי להבנה לשקועה בראשה עוד רגע לפני שאמרתי לה להמשיך לשכב ונעמדתי עם הצעצוע ביד, ניגשתי לישבנה (ועם העזרה של לא מעט סיליקון) החדרתי לה את הפלאג פנימה. נשכבתי עליה והחלקתי מעלה כלפי ראש המיטה עד שהתמקתי עם הישבן שלי מתחת לראש שלה. ״את מוזמנת לפצות את התחת שלי״. ואיזה פיצוי זה היה. הלשון שלה רקדה וולאס בחור של התחת שלי. ואז הדלקתי את הרטט של הפלאג, הרגשתי אותה קופצת, מופתעת. אבל כמה רגעים אחרי הרגשתי אותה נכנסת למוד שלה, מגבירה קצב, הופכת לחייתית. נתתי לה לענג אותי ברימינג לא מעט כשחלק מהזמן יד שמאל שלה מלטפת לי את הביצים והזין. לבסוף הסתובבתי ונתתי לה למצוץ שוב עד שגמרתי לפה מלא הרוק שלה וראיתי אותה בולעת הכל עם חצי חיוך על הפנים...

עדיף שאחד ממאה יאהב אותך על מי שאתה,

ולא חמישים ממאה יאהבו זיוף שלך שאתה מוכר להם.

ושיהיה לכולכם חג שמח 💙

אין לי מראה של מישהו שנכנס לחדר וישר תופס לכולן את המבט, להיפך, את יכולה לשבת מולי שעה בנסיעה ברכבת ושניה אחרי שתרדי לא תצליחי לזכור איך אני נראה.
אני נכנס לך לגוף לאט לאט, זה יכול להתחיל מדיגדוג קטן בקצות אצבעות שרוצות להגיב למשהו שכתבתי, רגל שקופצת קצת בעצבנות מצפייה כשמופיע ״מקליד…״ ליד השם שלי או צביטה קטנטנה בבטן שלך בכניסה למרחב משותף איתי. אלו דברים כל כך קטנים שאת בקלות יכולה לפספס אותם ולחשוב שהכל כרגיל. אבל אחרי שחדרתי לך לגוף אני ממשיך ומטפס לאט לאט דרך תעלות העצבים ישר למוח ומהרגע שהגעתי לשם כבר אי אפשר להוציא אותי. השליטה כבר לא שלך והדבר היחיד והנכון שיש לך לעשות זה להתמסר בכניעה לבלתי נמנע.

כשאנשים קוראים פוסט, שלי או של מישהו אחר, ובוחרים לשים את דגשם בשגיאות כתיב כמו שימוש נכון באותיות אית״ן או התחילית ״ש״ לעומת ״כש״ מפספסים כל כך את העיקר לדעתי. זה כמו לשבת במסעדה מעולה ולהתבאס כי הצבע של המפיות לא מתאים לריפוד של הכיסאות.

וזה בלי קשר בכלל לזה שאני חושב שמי שפנאט לחוקי השפה לא שונה מעותית מפנאט לחוקי דת, אבל זה לפוסט אחר.

לכלבה (שעוד לא) שלי

את מטיילת לך בעולם, שמחה ומבלה. אבל משהו חסר לך, החיוך בתמונות הופך להיות קשה יותר ויותר לזיוף. היום יום דורש ממך כל טיפת אנרגיה שעוד נשארה לך. ואת, את רק רוצה למצוא קצת שקט, מקום להניח עליו את הראש.

אני פה, יודע שעוד לא ניפגשנו אבל סמוך ובטוח שדרכנו עוד יצטלבו. אני אקשיב לך כשתגיעי ועם כל אבן שאוריד לך מהלב אפנה מקום בשבילי להתמקם בו.

אחרי הלב אקח לך גם את הראש והמחשבות. אז ורק אז תהיי שלי ואקח לך את כל הגוף.

האדון (שעוד לא שלך)

נשלטת אותנטית ואמיתית

חזקה פי 1000

משולטת מזוייפת

אם תמונה שווה אלף מילים, מגע שווה מליון תמונות...