פילוסופיה בגרוש

ערב שקט

הסוני דלוק

הראש רץ, רץ ורץ (הלוואי ואני הייתי רץ ככה בחד״כ)

מרגיש את העייפות מתחילה להרים את ראשה אבל אני עוד לא מוכן לוותר. אני עוד לא שם.

מחפש את השקט שפעם היה בכל פינה והיום ניראה שמצא לו מסתור עמוק בחשכה...

לאן זה ממשיך מכאן?