צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פילוסופיה בגרוש

קצת מפה, קצת משם ועוד קצת ממקום שלא קיים.
לפני 3 שנים. 21 בספטמבר 2020 בשעה 19:44

לאחרונה נוצר לי הרושם שככול שמישהי מדקדקת יותר בדיקדוק, איות ובכל שאר חוקי השפה היא בקורלציה גבוהה עםלהיות כלבה גדולה יותר.

ויש מאחורי זה גם היגיון. בשניהם יש הליכה עיוורת ולפעמים קצת פנאטית אחרי חוקים של מישהו אחר. מישהו שהוא ״יותר״. הנוחות הזאת שבלוותר על קבלת ההחלטה של מה נכון ועם זאת הרגשת הסיפוק שבעמידה בחוקים.

talmorl - עמוק.
לפני 3 שנים
Blue eyed bender​(שולט) -
כזה אני (;
לפני 3 שנים
White Wolf​(נשלטת) - החלק הראשון נכון.
“הנוחות הזאת שבלוותר על קבלת ההחלטה של מה נכון“ זה פחות.
לפחות לא במקרה שלי :)
לפני 3 שנים
Blue eyed bender​(שולט) -
יכול להיות, אבל אולי זה אפילו לא במודע...
נגיד, חשוב לך להגיד מספרים במגדר הנכון? אם כן, שאלת את עצמך למה?
לפני 3 שנים
White Wolf​(נשלטת) - די נדיר שאני לא אבדוק סיבה של איזשהו עניין, במיוחד אם קשור אליי.
אני פרפקציוניסטית ואוהבת סדר ודיוק.
ישנם דברים שיש מספר דרכים לעשותם, כמו למשל איך להכין אורז. ויש דברים שיש דרך אחת שהיא הנכונה, כמו במקרה של חוקי הדקדוק.
לפני 3 שנים
Blue eyed bender​(שולט) -
מי החליט? מי קבע שיש רק דרך אחת?
אם מישהי יגיד ״שלוש ילדים״, הכוונה שלו לא תיהיה ברורה?
לפני 3 שנים
soft touch​(מתחלפת){Lex delict} - הדקדוק שבדקדוק, נובע ממורה לדקדוק
שכנראה הייתה סאדיסטית במסווה...
כשמישהו לא היה מדקדק, היה לה מקל (שוט) דק, שבו הייתה מכה על השולחן בזעם.
ומאז אני מדקדקת.

לפני 3 שנים
Blue eyed bender​(שולט) -
עכשיו הכל ברור (;
לפני 3 שנים
Story​(נשלטת) - חסר רווח בין המילה שהוא לבין המרכאות
לפני 3 שנים
Blue eyed bender​(שולט) -
👍🏼
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י