חזרנו מאמסטרדם לפני כשבועיים והזכרונות כל כך טריים. איזה כיף היה החיבוק הראשון בשדה התעופה כשבאתי לאסוף אותך. זה מדהים איך ברגע שאנחנו יוצאים מהארץ, כמו בקסם, החיות שבנו יוצאות החוצה. האריה שבי מתעורר ורעב לטרף, ואת משתבללת לתוך הכלבה הכנועה שבך.
הערבים בקזינו על שולחן הבלאק-ג׳ק והז׳יטונים שהתגלגלו, רובם לכיסנו.
הציצי של התיירת שעברה מולנו ברחוב, שהחליק החוצה מהסטרפלס שלה כשהיא מתחה ידיים למעלה. הדלקת אותי כל כך עם החיוך שהיה לך כי ידעת שגם אני קלטתי את אותה.
כשישבתי על הספה במרכז המסיבה ואת על הברכים, יורדת לי מול העיניים הלוטשות של נשים וגברים זרים.
הדירה המושלמת עם החלונות הענקיים לקנאל. מעניין אם הדיירים מהצד השני שמו לב שלא היגפנו את הוילונות אף פעם. האם הציצו עלינו כשפינקת לי את הזין ברטיבות רוקך ורכות לשונך, או כשזיינתי אותך מאחורה ומשכתי לך בשער חזק-חזק, אולי דווקא כשהוצאתי לך את הפלאג לפני שזיינתי אותך בתחת (כמה התגעגעתי לתחת שלך).
לא יודע אם הם ראו ונהנו, מה שבטח אני לא אשכח את אמסטרדם...
💙
