פילוסופיה בגרוש

אני בתקופה האחרונה עובר לא מעט ראיונות עבודה. אני שונא את הסיטואציה הזאת שבה יש לי שעה או שעתיים להיות מול מישהו שאני לא מכיר ואני צריך לשכנע אותו ביכולות שלי ובמה שאני אביא איתי למשרה אם אקח את התפקיד. 

אם הייתי צריך להיות איש מכירות שחיי על עמלות, בטוח הייתי מת מרעב בחודש הראשון. על אחת כמה וכמה אם מה שאני מוכר זה אותי.

ולא, אין לי טיפונת של ספק ביכולות שלי. בכל מקום שעבדתי קודמתי ומהר. כשרציתי לעזוב, נלחמו ע״י ממשכורות ותנאים ועד תפירת תפקידים ספציפים לי, הכל רק שאשאר. הערכות השנתיות שלי, הן שעה שתופחים לי על השכם.

הבעיה היא, שאני כנראה חסר את השחצנות לפרגן לעצמי מספיק כשאני נפגש עם מראיין חדש. אבל תכלס, איך אחרת בשעה או שעתיים הוא יכול באמת לדעת מי אני?

עכשיו נשים ודייטים...

אותו דבר אבל קצת אחת...