״אז איך הבחור החדש?״ שאלה ליאת בין לגימת למברוסקו אחת לשניה. ״את יודעת״ ענתה רינת, ״הוא חתיך אש, מצחיק, טחון כסף ויש לו ראש.״. ״אבל...״ ליאת הקשתה. ״כבר יצאנו לשלושה דייטים, כל פעם למסעדה יותר מפוארות. הדייטים הלכו מעולה, אבל הוא לא נגע בי, אפילו לא נשיקה בסוף הדייטים.״ ואז אוסיפה ״אני רגילה שגברים מנסים להשכיב אותי כבר בפגישה הראשונה״. ״רק מנסים?!״ שאלה ליאת צוחקת ואז בנימה יותר רצינית ״מה את חושבת שהבעיה שלו?״.״לא יודעת, אבל אם זה לא ישתנה בקרוב אני אחתוך, אין לי כוח למשחקים״. השיחה המשיכה לזרום בכיוונים אחרים, הלמברוסקו המשיך להגיע והפאב התל-אביבי הקטן שהן ישבו בו אחל להתרוקן לקראת הסגירה.
הטלפון של רינת האיר ועל הצג הופיעה ״הודעה חדשה מאהרון״. רינת מיד פתחה אותו וקראה את ההודעה בקול ״אני חושב שהגיע הזמן שתבואי אלי. איפה את? אני אאסוף אותך עוד חצי שעה״. ליאת חייכה ״אסרטיבי הבחור שלך. ניראה שמישהי הולכת לקבל קצת היום״. הוא אסף אותה במרצדס ספורט שחורה עם גג נפתח. הנסיעה היתה חלקה כשרוח סתוית ליטפה את שערה של רינת לאורך כל הדרך. למרות שרינת כבר הבינה שיש לבחור הרבה כסף היא הופתעה כשהגיעו לבית שלו בקסריה. לאחר שעברו בשער החשמלי הם נכנסו לרחבת כניסה גדולה שאחריה ניצבה ווילה גדולה המוקפת גינה ועצים שהיו קצוצים ומסודרים כאילו זה הגנים הבהאים.
לפני שהוא פתח לה את הדלת הוא עצר שניה. זאת היתה הפעם הראשונה שרינת ראתה אותו מעורר ולא בטוח בעצמו. ״את סומכת עלי?״ הוא שאל. טיפה מהוססת מהדרמתיות שהאווירה תפסה ענתה ״כן...״. אהרון פתח את הדלת והוביל את רינת פנימה אחריו למה שרק יכלה לתאר כחדר שהיה אמור להיות סלון. החדר היה דיי חשוך, האור היחיד הגיע מאח בצידו השמאלי של החדר שדלק בלהבה נמוכה. ופרט לכיסא עץ פשוט שניצב במרכז החדר עם הגב עליהם ותיק שנח לידו החדר היה ריק. רינת קפאה במקום ואפילו חשבה על לברוח ועם זאת אהרון סיקרן אותה והיה משהו בחדר הגדול והריק שהיפנט אותה. אהרון הושיט לה את ידו ולחש ״בואי...״, רינת הגישה לו את ידה ונתנה לו להוביל אותה לכיסא. היא התיישבה על הכיסא ועקבה בדקדקנות אחרי כל תזוזה של אהרון מנסה להבין לאן נכנסה. רינת היתה עם הרבה גברים בעברה ונתקלה ביותר מסטיה אחת. ״עוד סקס מוזר״ חשבה לעצמה, ״כמה גרוע זה כבר יכול להיות״. אהרון התכופף לתיק, פתח אותו והוציא ממנו 3 חבלים. הוא השתמש בשניים מהם בשביל לקשור לה את הרגלים לרגלים של הכיסא ובחבל האחרון בשביל לקשור לה את הידיים מאחורי הכיסא. כשסיים הוא נעמד מולה והביט בעינייה. רינת רצתה לחמם את העיניינים ולהראות לו שהיא בעיניין אז אמרה ״זה עושה לך את זה חמוד, אתה הולך לזיין אותי ככה קשורה?״. ״אני לא הולך לזיין אותך היום״ לא היתה התשובה שיכלה להפתיע את רינת יותר. ההבנה שהיא לא יודעת למה באמת נכנסה רק עכשיו שקעה לרינת בראש והדופק שלה זינק לשמיים.
״אני רוצה שתספרי לי, רינת, למה אין לך שום הערכה עצמית ואת שוכבת עם כולם?״. פגועה, אבל לא מוכנה להראות את זה עדיין ענתה ״אני שוכבת רק עם מי שבא לי. וזה כיף לי. אתה יודע, אני חיים במאה ה-20״. אך לפני שהספיקה לחשוב איך להמשיך את הטיעון שלה אהרון הסיר את מבטו ממנה ואחל ללכת. הוא נעמד מאחוריה ואמר ״תחשבי קצת על מה ששאלתי אותך״ ואז היא שמעה אותו מתרחק, היא ניסתה לסובב את הראש אחורה אבל לא הצליחה לסובב אותו מספיק בשביל לראות לאן בדיוק הלך. אבל כששמעה דלת נסגרת היא הבינה שהוא כבר לא היתה. ״היי!״, צעקה ״לאן אתה חושב שאתה הולך?!״. היא ניסתה להשתחרר אבל היא הרגישה שהיא קשורה ממש חזק וגם שהכיסא כנראה מוברג לריצפה או משהו כי לא משנה ככמה היא ניסתה לנענע אותו הוא לא זז מילימטר. לאחר מספר דקות היא הבינה שזה מיותר להילחם ופשוט וויתרה.
עברו כ10 דקות מהרגע שאהרון יצא ורינת שמעה דלת נפתחת מאחוריה. ״חזרת לשחרר אותי סופסוף?! את מטורף אתה יודע!״. לאחר מספר רגעים אהרון נעמד שוב מלפניה ושאל ״יש לך תשובה בשבילי?״. ״מה? אתה עוד בזה? תשחרר אותי כבר!״. אהרון חייך חיוך קטן ״אני אשחרר אותך שתעני לי תשובה אמיתית לשאלה שלי״. רינת נשמה עמוק והביטה בעיניים שלו, הוא היה רגוע ושלו. היא החליטה לנסות לשחק את המשחק שלו בפרט שזה יביא לשיחרורה במהירות ואז תוכל לברוח מהמשוגע הזה. ״אני אוהבת את התשומת לב שאני מקבלת מגברים ואני אוהבת להשיג אותה בעזרת סקס, בסדר?!״. ״אל תמכרי לי את הבולשיט הפסיכולוגי בשקל הזה״ אהרון אמר בטון מזלזל ״את צריכה עוד קצת זמן לחשוב״ אמר כשהוא מביט לעינייה כאילו הוא מסתכל על ילד פצוע. ״לא, אל תלך שוב ותשאיר אותי פה כלואה! בן-זונה תשחרר אותי כבר!״. ״אם באמת רוצה אני משחרר אותך ולוקח אותך הביתה. אבל אז לא תראי אותי יותר. זה מה שאת רוצה?״. היא היססה. הוא הפחיד אותה אבל סיקרן אותה לא פחות. לבסוף סימנה לו ״לא״ עם הראש. הוא חייך חיוך קטן והלך.
לבד, מותשת, מפוחדת וחסרת אונים רינת ישבה שם על הכיסא ובהתה בלהבות של האח מרצדות להם בחוסר סימטריה. הזמן עבר לו, הרבה יותר מהפעם הקודמת ואהרון לא חזר. רק ששמעה פתאום את הדלת נפתחת מאחוריה הבינה רינת שהיא נרדמה על הכיסא. מנסה להתאושש כשהשפעת הלמברוסקו בדמה עוד לא תמה ראתה רינת את אהרון עומד מולה. הוא שאל שוב בקול רגוע ״למה את ככה?״ והוסיף ״אני צריך שתהיי אמיתית איתי, שתהיי אמיתית עם עצמך או שכל השאר לא חשוב״. הדמעות עלו לרינת לעיניים בלי שום הזהרה מוקדמת. אחריהם הגיעו גם התחושות של הכאב, הבושה וההשפלה. ולבסוף כל הזיכרון כולו עלה.
ואז רינת סיפרה לו על הכל. זה קרה כשהייתה בת 15, ההורים שלה החליטו לעבור עיר בעקבות עבודה חדשה של אבא שלה. היא היתה התלמידה החדשה בתיכון שבו כולם הכירו את כולם. היא כנראה באה לא טוב לאחת הבנות המקובלות שם ובשבוע הראשון שלה ללימודים היא כבר הסתבכה איתה בוויכוח שהוביל לחרם של כל התלמידים מהשיכבה עליה. היא עברה שבועיים שלמים בלימודים בלי שמישהו דיבר איתה וחזרה כל יום הביתה בוכה. היא לא רצתה לדבר על זה עם ההורים שלה שידעה שיש להם מספיק בעיות משל עצמם. ואז יום אחד יב׳ניק בשם דני אמר לה שלום במסדרון, הם דיברו קצת ואז הוא הזמין אותה להצטרף אילו ולעוד חבר בערב לראות סרט אצלו בדירה. שמחה כל כך על שהכירה חבר חדש היא הזרמה. כשהגיעה בערב דני הכניס אותה לדירה והם הלכו לחדרו, בדרך רינת שמה לב שלא ראתה את ההורים שלו. בחדר שלו היתה מיטה אחת גדולה עם טלויזיה מולה ושולחן כתיבה עם כיסא. החבר שלו ישב על הכיסא ליד השולחן. דני הפעיל את הסרט והתיישב על המיטה. רינת הבינה שאין שום מקום לשבת מלבד על המיטה ליד דני וניגשה לשבת על המיטה, וישבה חצי בחוץ, רחוק מדני ככול שיכלה. דני כנראה הבחין בזה כי אמר ״אני לא נושך״ וחזר לצפות בסרט. רינת חייכה בבישנות ונכנסה יותר פנימה במיטה. הסרט ניגן לו כמה דקות ואז דני הניח את ידו על הרגל של רינת. רינת לקחה את ידו והורידה אותה ממנה. ״מה את משחקת משחקים מתוקה, את יודעת למה הזמנו אותך, לא?״. ״חשבתי סתם לראות סרט, אני לא מחפשת יותר מזה. אני לא מכירה אותך״. החבר צחק ״אמרתי לך שזאתי ילדה וזה סתם ביזבוז זמן״. דני פנה לרינת ואמר ״אם את רוצה ללכת את יכולה, אבל אם את רוצה להישאר זה בחוקים שלנו אין לנו זמן לילדות קטנות״ ואז שתק וחיכה לתשובה שלה. רינת ידע שהוא התכוון לכך שהיא יכולה ללכת. אבל האם היא באמת יכולה ללכת? לחזור לבית שלה? ללבד שלה? היא לא היתה מוכנה לזה. ״אני אשאר״ לחשה. ״שתוכיח״ אמר החבר. ״אוקיי״ דני אמר, ״אני שמח שאת נשארת, אבל כמו חברי פה אני חושב שאת צריכה להוכיח שאת לא סתם מזיינת את השכל. תתפשטי!״. המבט של רינת עבר מדני לחבר שלו ובחזרה, מחפשת סימן על הפנים שלהם שהם צוחקים ורק בוחנים אותה אבל כלום. שניהם פשוט בהו בה. היא בלעה את הרוק ונעמדה, הגוף שלה התחיל לרעוד ופחד אחז בה. היא פשטה לאט את החולצה ואז את הנעליים והג׳ינס. ואז נעמדה מולם לא יודעת איך להמשיך. ״אל תשאירי אותנו סקרנים״ אמר דני מצביע כלפי החזייה והתחתונים שלה. היא פשטה גם אותם ונעמדה תוך שהיא מנסה להסתיר את ערוותה ביד אחת ואת החזה שלה בשניה. החבר התגלגל לכיוונה עם הכיסא וצבט לה בתחת. מפה הדברים התגלגלו הרבה יותר מהר ובהרבה פחות נחמדות. דני סימן לה להתקרב אילו על המיטה ואז נתן לה למצוץ לו. תוך כדי שמצצה היא הרגישה איך החבר דוחף לה אצבעות לכוס מאחורה. כשסיימה לבלוע את כל השפיך שדני פלט לה בפה החבר אחז בשערה, הוריד אותה על הריצפה ונתן לה למצוץ ולבלוע גם לו. כשכול זה נגמר דני חזר לשבת על המיטה עם הגב לקיר ואמר לרינת שתתלבש ושאין לו יותר כוח לראות את הסרט אז כדי שהיא תלך. היא בכתה כל הדרך הביתה, אבל זה לא מנע ממנה ללכת אילו שוב כשהזמין אותה בשבוע שאחרי. הפגישות האלו הפכו להיות קבועות, לפעמים רק עם דני ולפעמים איתו ועם עוד חבר או שנים. הם זיינו אותה בכל החורים, השתינו עליה, השפילו אותה. היא רצתה להפסיק את הפגישות אבל כל כך פחדה לאבד את ה״חבר״ היחיד שהיה לה גם אם הוא לא היה ממש חבר והיא ידע את זה.
זהו, היא סיפרה לאהרון הכל, ממש הכל, היא בקושי יכלה לראות אותו עכשיו עומד מולה כשעינייה מלאות דמעות והיא אפילו לא יכלה לנגב אותם. כאילו קורא את המחשבות שלה אהרון ניגב לה את הדמעות. הוא ניגש למאחוריה ושיחרר לה את כל החבלים. הוא עזר לה לקום על הרגלים והוביל אותה לחדר האמבט, שם הוא הפשיט אותה לאט והתפשט אחרי זה. הוא עזר לה להיכנס לג׳קוזי גדול שכבר היה מלא במים חמים ונעימים. הוא התיישב והושיב אותה בין רגליו שגבה אילו וחיבק אותה חזק. הוא ידע שהוא חייב להיות פה ולגונן עליה. שיש לו עבודה לעשות עליה, לשבור אותה לאט לאט, את כל התבניות שנוצרו לה בראש כדי שהוא יוכל לעזור לה לבנות את עצמה מחדש, רק טוב יותר. פתאום הוא הרגיש שהיד שלה מחליקה על רגלו וזולגת לכיוון הזין שלו. כנראה האינטימיות והרצון להודות לו הובילה אותה לתגובה הזאת שהיא כל כך רגילה עליה. הוא אחז בידה וחיבק אותה שוב רק שעכשיו הוא מחזיק את שתי ידייה בידו. אהרון נשק קלות בעורפה ולחש ״לא היום ובטח לא ככה...״. בסוף הערב שהם עלו למיטה הם נרדמו כשאהרון מחבק את רינת מאחור.
היא מעולם לא ישנה כל כך טוב.
