פינה חדשה שלי, אני אחלוק קצת ידע שיש לי על הא ודא בלי יותר מיד חפירות. ואתם... אתם, גם ככה הגעתם לפה כי אתם דיי משועממים, לפחות תלמדו משהו חדש בדרך להרשים איתו את הדייט הבא שלכם.
״אני חושב משמע אני קיים״ - אם גם אתם חושבים שהכוונה היא שלקיום שלכם יש משמעות רק בגלל שאתם חושבים אז תישארו איתי עוד כמה דקות ותלמדו משהו חדש.
במאה ה-17 ניסה הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט לענות על שאלה שנשמעה פשוטה למדי ״מה אני יודע?״ (אבל באמת יודע...). לשם כך נקט דקארט בגישה הלוגית שאומרת שמתחילים מעובדות אבסולוטיות (טאוטולוגיות) וע״י היקשים לוגיים מוסיפים עוד ועוד עובדות. לדוגמא, ״אני רואה כוס קפה על השולחן״ --> ״קיימת כוס קפה על השולחן״. רק שבמקום להתקדם עם העובדות קדימה ולייצר עוד עובדות, דקארט עשה ״רייברס אינג׳נירינג״ וניסה ללכת אחורה, להבין על אילו טאואולוגיות אנחנו מבססים את כל מה שאנחנו מאמינים בו. כלומר, ״אני מאמין שיש כוס קפה על השולחן״ בגלל ש״אני רואה אותה״. ואז נשאלת השאלה, אם זה שאני רואה משהו הופך את זה לעובדה אבסולוטית. מה עם אפקטים ואשליות אופטיות? הזיות? גם אלו דברים שאנחנו מאמינים שאנחנו רואים. ומה עם חלומות? בזמן שאנחנו חולמים אני מאמינים שכל מה שמסביבנו באמת אמיתי, מה היה קורה אם היינו חולמים חלום שלא היינו יכולים להתעורר ממנו? איך היינו יודעים להבחין בין מציאות לחלום. (אם זה מזכיר לכם קצת את הסרט המטריקס, זה לא במקרה The philosophy of the matrix). אז הבין דקארט שהרבה ״עובדות״ שאנחנו סומכים עליהם מתבססות על ״אמונות״ ולא על טאוטולוגיות. ברגע שאחד מתחיל להטיל ספק בחושים שלו עצמו שום דבר כבר לא וודאי. האם האנשים שאני רואה ומכיר באמת קיימים? האם הגוף שלי קיים כמו שאני תופס אותו? המסקנה היחידה שדקארט הגיע אליה זה שגם אם כל מה שקיים סביבנו הוא פרי המצאת הדמיון שלנו, גם אם אנחנו חולמים את הכל, יש את ה״משהו״ הזה שמדמיין את הכל ושמטיל ספק בקיום הדברים. ה״משהו״ הזה הוא ה״אני״ של דקארט והוא חייב להתקיים.
״אני חושב משמע אני קיים״ זאת הטאוטולוגיה היחידה שבן-אדם יכול להאמין בה ב100%.
בכל השאר תמיד יהיה מוטל בספק.
מקווה שאהבתם והחכמתם, סוטים וסוטות קטנים, שבת שלום.
