בהמשך לפינה שהתחלתי לא ממזמן בא אני מזיין את השכל על דברים שמעניינים אותי (ולא בטוח שאותכם, אבל זה הבלוג שלי אז תתמודדו) החלטתי לדון היום בנושא שדנתי בו רבות עם השותפה הקודמת שלי, סטודנטית תואר שני למדי המדינה שעשתה בזמנו תיזה על שינויים בתפיסה הליברלית של אירופה בעשור האחרון.
התפיסה הליברלית והפלורליסטית תפסה מאוד חזק באירופה של ערב מלחמת העולם השנייה. אחרי הזוועות שגזענות ולאומניות הביאו על כל אירופה היה ברור שצריך שינוי, שיש מקום לכל אחד וכל אמונה. ה״לקבל את השונה״ הפכה להיות סוג של אמונה חדשה שיש להאמין בה.
אבל המציאות, כמו שהמציאות אוהבת, דואגת להביא לנו אתגרים. מה קורה שהאמונה של אחר מתנגשת עם הליברליזם? איפה שמים את הגבול? ויותר חשוב, איך שמים את הגבול בלי להיות גזעניים?
איך מדינה צריכה להגיב שאנשים מתוכה, אזרחים של המדינה, מאמינים בהדרת נשים? בלחייב אותם ללכת עם כיסוי ראש ופנים? צריך למנוע את זה מהם או שזאת האמונה והתרבות שלהם וצריך לדעת לקבל את זה? ומה עם מילת נשים?
אם לפיסקה הקודמת התשובה שלכם היתה חד משמעית שזאת זכות המדינה למנוע מהאנשים לעשות את הדברים האלו כי הם פוגעניים. תחשבו על הצעת חוק שעלתה בעבר בקנדה שדרשה למנוע מיהודים לבצע ברית לבנים. הם רואים את זה כמעשה ברברי שמשאיר מום בוולד בן 7 ימים חסר ישע. הם צודקים?
הפרדוקס כמו שאני רואה אותו מתצמצם לזה. אם הליברליזם מאמין שכל אדם יכול להחזיק כל דעה ואמונה איך הוא מתמודד עם אנשים שמאמינים שליברליזם הוא לא נכון ושלא כל דעה היא לגיטימית?
יהיה מעניין לראות בשנים הקרובות איך אירופה מתמודדת עם העליה של האיסלם בשיטחה שבחלקו לא ממש מקבל את חופש הבחירה והאמונה של האנשים.
