תמיד היה קיים מתח בין האמונה בבריאה דתית (כפי שכל דת בחרה להציג אותה) לבין תורת האבולוציה כפי שצ׳ארלס דרווין הסביר אותה. בבריאה הדתית תמיד יש את הבורא (האלוהים היהודי, רע המצרי, וירצ׳קה של האינקה וכ׳ו) שיצר את העולם ואחריו את האדם ולכן תמיד היתה יד מכוונת לבריאה ומכן יש משמעות לחיינו מנגד האבולוציה טוענת שיצוריים ראשוניים בגודל של כלום בערך נוצרו ספונטנית בים לפני מליוני שנים ושרצף של שינויים אקראיים קטנים בגנים בנוסף לחוק המספרים הגדולים הובילו לכך שהחיים שלנו ושל כל היצורים החיים שאנחנו מכירים פה ניראים כמו שהם ניראים.
אני עצמי, אטאיסט, מאמין באבולוציה כההסבר היותר הגיוני ל״למה אנחנו כאן״. מה שגרם לי תמיד לסלידה מדתות שתמיד נתפסו בעיניי כאמצעי שליטה בהמונים ותו לא.
אך לאחרונה סיימתי לקרוא את ״קיצור תולדות האנושות״. בספר יש הסבר ממש יפה על התקופה שחיו על כדור הארץ כ-9 גזעים שונים של ״אדם״ כמו ה״הומוסאפיאנס״ שהחל באפריקה (אנחנו...), ה״ניאנדרטלים״ שחלשו על אדמת אירופה וכ׳ו. אך אז התחוללה אצל ההומוסאפיאנס קפיצת מדרגה מחשבתית שנתנה לו את הייתרון היחסי מעל כל שאר סוגי האדם ושהוביל לכך שהוא גזע האדם היחיד ששרד מהתקופה ההיא. הקפיצה הזאת היתה היכולת בחשיבה אבסטרקטית, כלומר חשיבה או שיחה על דברים שלא קיימים. לצורך העיניין מדענים מצליחים היום להגיע לרמת תקשורת מאוד גבוהה עם שימפנזות, אפשר ללמד אותם להפעיל מכשירים, להשמיע קולות שונים שהם רעבים ואחרים שהם רוצים לשתות ואפילו לשחק משחקים כאשר מראים להם את המשחק אבל אין שום סיכוי ללמד אותם לשחק רק ע״י תיאור המשחק כמו ״קיים לוח, עליו כלים ויש שתי קוביות, כל אחד בתורו זורק את הקוביה ומשחק״. שלא לדבר על להסביר להם מה המשמעות של מנייה בבורסה, או מה זה אלוהים. היכולת הזאת של ההומוסאפיאנס נתנה לאדם הקדמון בתור התחלה את האפשרות לתכנן אסטרטגיות ע״י תיאור מצבים היפותטיים כמו ״אם האריה ירוץ אלינו נמתין לו עם כידונים שלופים ואם הוא יברח נרדוף אחריו״. אך בשלב מאוחר יותר היכולת הזאת צמחה ליכולת להאמין באשליות משותפות, כמו שהסלע הגדול באמצע היער שומר על השבט או שהגשם לא הגיע השנה כי רוחות היער לא מרוצות. היכול באמונה שקיים משהו, אולי גדול יותר מהאדם, ושביכולתו להשפיע על האדם נתנה להומוסאפיאנס לראשונה לאגד כמות גדולה של אנשים, מעבר לשבט של 30-50 איש, למען מטרה משותפת. פתאום שני אנשים משבטים שונים שמעולם לא ניפגשו יכלו לפעול ביחד למען פולחן לאלה מסויימת או למען מלחמה בשם האל. מאוחדים, צעד אחרי צעד כבשו האנשים הקדומים את כל העולם (בדרך גם הרגו, רמסו והכחידו לא מעט - כן אנחנו חראות).
את האבולוציה מסכמים לפעמים למשפט "Survivel of the fittest״, ולמרות שהתרגום המוכר שלו הוא ״החזק שורד״ זה כנראה לא ממש מדוייק. הפירוש שאני חושב שיותר מתאים הוא ״המתאים שורד״. האבולוציה לא באה להגיד מי חזק יותר ומי פחות, מי צודק ומי טועה. הדבר היחיד שמשנה באבולוציה הוא מי שורד בסוף, ומי ששרד הוא היה זה שהכי התאים לתנאים הקיימים.
ומכאן הפרדוקס, האמונה בדת שהובילה אנשים להתאחד מצד אחד אך מצד שני להתנגד (בדתות מסויימות) למדע ולקדמה ובטח שלרעיון האבולוציה. דווקא היא מייצגת את הקפיצה האבולוציונית המשמעותית שהגזע שלנו חווה.
וכמי שמאמין באבולוציה, אני לא יכול להתווכח איתה, ואני חייב להעריך את האמונה כי היא היתה (ואולי עדיין) הכי fittest להישרדות פה.
