כן, כן, נו... הדבר הזה שכל הסוטים האלו כאן עושים, או חושבים שהם עושים או רק רוצים לעשות.
הדבר הזה עם הזוג שבעצם חיים בזוגיות אך לא בהכרח מקיימים יחסי מין אך ורק אחד עם השניה.
אבל עכשיו ברצינות, למה?
מה יש בזוגיות פתוחה, קשרים פוליאמורים או מערכת יחסים מאפשרת שיוצר עיניין כל כך.
אני מאמין שזה לא רק משהו קינקי וסוטה אלא המסקנה ההגיונית היחידה לקשר יציב ובריא.
אני יכול לייצג פה רק את המין הגברי, ואני אומר את זה בוודאות מלאה, כל גבר, גם זה שבזוגיות הכי מושלמת ומדהימה, רוצה לזיין נשים אחרות (מקווה שאני לא מנפץ לאף אחת ממכן איזו אשליה). ועכשיו שהסכמנו על זה, ישנן לדעתי 3 אפשרויות להתקדם:
1. הדרך שבה רוב האנשים בוחרים, לפחות האנשים שאני מכיר, לחיות חיים מונוגמים ועומדים בזה. מעולם לא בוגדים. זה אולי נשמע כמו פנטזיה לחלק מהנשים פה, אבל בסופו של דבר זה מוביל לתסכול אצל הגברים, תסכול שגדל להאשמה - הם ממש רוצים משהו והם לא מקבלים אותו רק בגלל הבת זוג שלהם. לדעתי בסופו של דבר זה אפילו דיי מכבה אותם. אז מונוגמיות, אל תתפלאו אם אחרי 5, 10 אולי 15 שנה של זוגיות אתן פתאום מוצאות את עצמכן ליד בן זוג עייף. כמו אריות מאחורי סורגים הם מתנוונים ומאבדים את החיתיות שלהם.
2. כמו אלו מ׳1׳, הם גם בוחרים במונוגמיות, ואני באמת מאמין שרובם המוחלט גם מתכוון לזה בהתחלה. אך עם הזמן והשיגרה הפיתויים החיצוניים גוברים עליהם והם בוגדים. וכמובן שהם לא יעזו לחשוף לבנות זוגן את הרצונות שלהם. הרעיון להעלות את הנושא עם הבת-זוג נשמע להם לא הגיוני בעליל (תאמינו לי, ניסיתי לשכנע כמה לדבר עם בנות הזוג לפני שהם עושים משהו - זה לא צלח...)
3. פשוט להיות אמיתיים, קודם כל עם עצמנו ולהודות שזה מה שאנחנו רוצים. בנוסף להיות אמיתיים, אבל באמת אמיתיים עם האנשים שאנחנו חיים איתם, האנשים שאנחנו אוהבים ושאנחנו רוצים שיסמכו עלינו. רק אם נחייה בזוגיות שמאפשרת לבני הזוג לספק את הצרכים הכל כך קדמונים ובסיסיים שלנו, נוכל לחיות בקשר כנה כמו שכולם אומרים שהם רוצים ורק למעטים יש את האומץ לנסות להשיג.
כמובן שאני אדבוקט של האפשרות השלישית. אני לא אומר שזה מתאים לכולם, אני לא אומר שזה נטול קשיים וסיכונים. אך אני באמת מאמין שזאת הדרך היחידה שראוייה. תקראו לי משוגע אבל אין מצב שאני בוגד באישה שאני אוהב וממש לא בא לי לחיות חיים מלאי תסכול מיני.
ושכל אחד יעשה אך ורק מה שטוב לו.
🤠