לפני 16 שנים. 17 בדצמבר 2007 בשעה 10:18
יש ימים שאתה לוקח אותי בכף ידך ומניח אותי על ענן רך ואורירי
אני אוהבת את הימים האלו ,בעיקר כי אני מאוהבת בעצמי בימים האלו
יש ימים שאפרפרות מטשטשת לי את הגשם ושוטפת אותי בגלים קרים של רעד
יש ימים שהשמיים בהירים ויש אופק נשגב. שם אני מתפנה לעצמי. בעיקר.
כשחייתי לבד ראיתי את הקושי,ראיתי את האופי שבדופי.
כשאני חיה איתך,אני חיה אותך.
יש ימים שאני מתגעגעת ,לא יודעת למי,למה...
אליך? אליי?
יש ימים שהסוף הופך להתחלה,ויש ימים שהאור נאסף לזמן.
רק הנצח נותר כשהלב שלי דופק.
ימים של סחיטה עוברים עליי. רק האמת שורדת בי,כל השאר מתכלה.
הגב תפוס,העיניים יבשות,השפתיים ננשכות,הידיים כואבות.
היום החלטתי להתחפשש,להתחפש לעצמי בין הקירות והדפים ולהתמוגג,לערוג,להשתוקק .
לעצמי.
אני מסוגלת לשמוע את השקט.
רוצה להתרחק מהרעש
ולהתחבר.
שוב..
לעצמי.
