מבבלגת לעצמי את השכל

היא יושבת כמו מאמא בראש שולחן ארוך ורחב
הקירות קרים,מקושטים בפרצופים בעלי זקן וכובעים שחורים. אין חרדה,הם חרדים.
ביום זה בית כנסת,בערב זה בית התכנסות.
פרצופה הוא פרץ של ניקיון זך הנשפך בפנימיותה המתוקנת.
מאמא גדולה,עם כיסוי ראש ,עיניים מאירות וצניעות שכמעט יוצרת תחושת הערצה.
כל שלישי ,פעמיים כי טוב יש התכנסות למען דיוק,למען הכרת הטוב,למען תיקון העצמי.

"שיעורי הבית שלכן זה למצוא רגעים בחיים שאתן חשות התקרבות"
"התקרבות?התקרבות למי? אל עצמי?אל סביבתי?מה ז"א התקרבות??"
-"כשתרגישו אתן תדעו.כל רצון להסבר זה מהשכל.תנו ללב שלכן להבין.כשזה יקרה אתן תדעו"

היום זה קרה
זה קרה עוד המון,היום זה ראוי לכתיבה.
בזכות מלאכית בחיי,בתקופה הכי שפופה בחיי אולי,הכי מנקודת מבט יחסית כמובן,כי הכל יחסי,והיום אני היום,הרגשתי התקרבות עצומה. אליה,אליי,אל התקווה והאמונה.
כמעט ושכחתי,כמעט ונדמתי
היא לא נותנת לי ליפול,היא שם מחזקת,תומכת לוקחת מברג ומסובבת את הבורג הרופף שלא יפול
"שרההההההההההה,שמעת מה היא אמרה???? אל תפעלי מתוך מקום של עומס"
אני מחייכת אליה,היא תמיד תניח את היד,היא תמיד תחבק גם אם היא לא לידי
כשהיא מרגישה שהחיוך שלי נובע רק מתוך מקום של טוב תעזבי אותי...בקלילות הטהורה שלה היא שואלת "הבנת??????? אז קדימה...."
היא כבר מזמן זורמת לי בדם
היום היא גם הביאה דלי מים,לעזור לזרימה להתקדם,היא שם כדי ללמד אותי לקבל,ללמד אותי להתרומם,ללמד אותי שיש לי גב משלי וכשהוא קצת כואב יש גם יד שיכולה להרפות את הכאב.

בהכרת הטוב אנחנו מתבוננות
וכרגע עם עצמי היא מאפשרת לי ומזמינה לי לחיים תחושות של הכרת תודה

מעולם ראיתי בך חוזק
מעולם ראיתי בך רכות
מעולם ראיתי בנוכחות שלך זכות גדולה,לא רק עבורי,עבור המשפחה שלי,ועבור האחיינים המדהימים שהבאת לי לחיים.

את אהבה גדולה מיכל.
מיכל של אהבה.

מיקי של ג'
מיקי שלי
מיקי של עצמך.

אוהבת אותך