מבבלגת לעצמי את השכל

כן.
אני אוהבת את התום הזה.
את הניצוץ שנדלק,החדש,הטרי הזה,שנולד כשהרגשה לא מוכרת למערכת החיסון.
אני אוהבת להרגיש זאת,אוהבת לראות את זה נדלק בעיניים שמולי.
אוהבת יד ראשונה.
תחושה ראשונית היא בלעדית
זה מעניק לי בטחון,זה גורם לי לסמוך על הלב שלי ליפול אל הלא נודע,העוצמה הזו מייצרת בתוכי כח לקלף את העור שלי מעצמי ולחשוף את הנימים הכי קטנים שלי בחדרי הלב.
נדיר,נדיר למצוא אהבה בימינו,אבל זה לא שולל אותה.
אהבה מיוחדת מפתיעה גם את השליטה העצמית.
ואין יותר משחרר מלאבד שליטה מתוך בחירה.
בדיוק כמו שאליס נפלה אל תוך בור וגילתה עולם של נבי ארנבי ,זחל שמעשן כל היום ומלכת לבבות אחת.

השנים החולפות מצמיחות עור גס,אבל לא!אני לא אתן ללב שלי להתעטף בשכבה הזו
יש לי עבודה איתו,הוא עבר טלטלות ואהבות..והבאה בתור תגיע כ"כ בטוב,
אני הרבה יותר נכונה לעצמי היום,מדוייקת וחופשיה כאחד.

שמחה רבה שמח רבה
אביב הגיע פסח בא.