צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

i have a pussy so i make the rules

מקום פריקה .
לפני חודש. 2 במאי 2020, 13:52

בוא נעשה אהבה.

בוא נהיה שנינו במקום של נתינה בלי לבקש חזרה.

נצלול לתוך הסדינים, בלי בושה, בלי מסכות.

רק אני ואתה, הנרות והמוזיקה ברקע. 

בוא נהיה לרגע מה שלא יכלנו להיות אי פעם.

פתוחים ונגישים.

בוא נסתכל אחד על השני.

זה לא קיטשי, זה אמיתי.

אחרי שנסיים גמורים על המיטה

תחבק אותי אליך ותאמר לי איזה כיף היה

אני לא אברח מבטיחה. 

גם אתה תבטיח לי.

מחויבות אמיתית של שנים 

עם רצון המשכי.

P.s- i love you

לפני חודשיים. 2 באפר׳ 2020, 0:21

לפעמים אני מסתכלת על דברים שכתבתי

ולא מאמינה שכתבתי אותם

לפעמים כשאני גומרת ואני קולטת באיזה פורנו צפיתי

עולה בי תחושת קרינג' מוזרה כזאת יחד עם בושה

כשבמפגשים המזדמנים הם נכנסו אלי למיטה

הרגשתי לא שלמה

רציתי לזמן את האחד שלי אבל לא קיבלתי תשובה

ואולי צריך לשכוח את העבר ולהמשיך הלאה

כי לא תהיה לי ברירה

 

 

לפני חודשיים. 16 במרץ 2020, 0:11

החיים שלי מלאים.

מאז שהוא נכנס אני מרגישה שהם מפוצצים עד 0 מקום.

כשהוא מגיע וסוגר אחריו את הדלת, כל הבית מקבל אווירה אחרת, הטלפון על שקט והמחשב עמוק בתוך התיק. הצרות והיום נשכחים מאחור

זה רק אני והוא.

שהוא איתי במיטה לפני השינה, אנחנו צוחקים עד שכואבת הבטן. הוא אוהב להציק לי ואני אוהבת את זה.

כשאנחנו הולכים לישון הוא אוסף אותי אליו כשאני עם הגב אליו בתנוחה עוברית. 

אנחנו מסתנכרנים בנשימה. הוא נושם אותי ומתענג.

אני אוהבת אותו את הבחור שלי. 

כשהוא כאן. אני לא רוצה שהוא ילך לעולם. 

אחרי הקפה של הבוקר כשהוא הולך לעבודה ואני ללימודים הוא משאיר לי פתקים בבית, בטבק ובמקומות מצחיקים. הוא כותב לי בדיחות פרטיות או דברים שיעוררו אותי מינית. 

לפעמים אני חוזרת כל כך רטובה והוא משכיח ממני הכל במקלחת טובה. ומענג אותי כל הלילה.

אצלי במיטה.

עד עוד קפה של בוקר

עד העונג הבא.

לפני 3 חודשים. 16 בפבר׳ 2020, 0:47

שעת לילה מאוחרת, הוא נכנס אלי לדירה.

אני גרה בקיבוץ והדלת שלי אף פעם לא נעולה. הייתי חייבת לנצל את ההזדמנות להגיד לו שהבית שלי הוא לא מזכירות או מסעדה ושפעם הבאה ידפוק. 

הוא הסתכל עלי וחייך, לא תכננתי שכל כך חזק הלב שלי ידפוק. הוא הרים את ידו למדף הגבוה והוריד את הסלסלה שלי עם כל הצעצועים.. הוא הוציא את כולם אחד אחד ורק חיכיתי שיאמר משהו כדי שהמבוכה שלי תחלים. 

אחרי שהוציא והניח את המצבטים, שני הויברטורים והאזיקים הוא הוציא את הרתמה של הסטרפאון שלי ושלושה דילדואים בגדלים שונים. הסתכל עלי ושאל "מה את בוחרת?" עם קול תמים. 

קמתי מהספה ובחרתי את הגדול ביותר. הוא אמר לי "תלבשי את זה בבקשה" והגיש לי את הרתמה הורודה. התקרבתי אליו והוא הוריד כל פריט שהוא רצה. התחיל בחולצה ואז את הטיץ, הוריד את החזיה שלי בזהירות ונצמד לצווארי. נפלטה לו גניחה קטנה ומיד הוא התרומם וחזר להסתכל עלי במבט קשוח. 

לבשתי את הסטראפ מעט החוטיני השחור שהוא כל כך אהב. הוא ירק על ידו והחל לשפשף את האיבר שצמח בין רגלי בדקות האחרונות. תוך כדי עם ידו השניה הוא פתח את הג'ינס שלו ולקח את ידי כאילו היתה צריכה הכוונה למקום האהוב עליו. זקפה ענקית מילאה את הבוקסר הצמוד שלו עד שראש איברו בצבץ מתוך הגומי העליון. אחזתי בחבילה הענקית שהיה קשה לא לאמוד אותה בתוך הבוקסר שלו. הוא התקרב אלי מיד והתחיל לנשום ולהאנח קרוב לאוזני וירד להסניף את הצוואר שלי. הורדתי את הבוקסר שלו והוא התרומם וכיוון את ראשי לעטרה הבוהקת שלו. ליקקתי והרטבתי אותה ועליתי למעלה תוך כדי ששמתי לב שכל הזמן הזה הוא מעסה את אברי החדש. הוא לקח את ידו השניה ופיסק אותי מולו, מצץ את שתי אצבעותיו ודחף אותן אחת אחרי השניה לתוכי, נאנקתי. התרגשתי שהוא מרחיב אותי ונוגע בנקודה המחופסת בתוכי ומעסה אותה נמרצות. נשכבתי אחורה והוא המשיך ונהנה לראות אותי. תפסתי את איברי החדש ושפשפתי אותו מול אדם שלפתע היה חרמן יותר מקודם ונמתח יותר. הוא התקרב אל איברי ולאט הכוונתי אותו לעטרתי. הוא בצץ והרטיב אותו, דחפתי את ראשו והוא נאנק ונהנה. הוא התרומם ואמר בחצי טיזינג .. "הגודל שבחרת יתנקם בי בסוף" הנהנתי.. כי לא יכולתי לדבר מרוב ההנאה שהאצבעות שלו הסבו לי בתוכי. 

לפני 7 חודשים. 25 באוק׳ 2019, 17:25

אני אשקר אם לא אודה .. 

פעם בכמה חודשים אני נכנסת לדף שלו . 

לבדוק מה שלום החיים החדשים שלו .. 

היום כשאני רואה שטוב לו (גם יחד איתה) אני מחייכת.

פעם כל זה היה אחרת . 

הייתי מלאת קנאה.

הוא התגבר מהר , עבר הלאה.

אני סיימתי את הסיפור בינינו.

מאז לא הצלחתי להתקדם במישור שרציתי.

היום אני הרבה יותר בוגרת , שקולה.

לא מוכנה להתפשר הפעם .

במיוחד לא על עצמי.

שנה וחצי של כלום.

עכשיו התחלה חדשה.

בהצלחה.

לפני 8 חודשים. 14 בספט׳ 2019, 20:39

אז גברי הכלוב היקרים, 

שמתי לב לאחרונה שהרבה כותבים שהם מאד נהנים לרדת למקדש שלנו הנשים ולענג אותנו . 

שזה נפלא כן?

ומאידך, שונאי הפרשות.

אז רגע... הולד איט.

תנשמו עמוק כי אני הולכת לספר לכם תגלית מטווורפת שאני בטוחה שידעתם עמוק בתוככם .

אז גברים יקרים, 

כשאתם חושבים לטעום מהמקדש שלנו , שתדעו .

שמה שאתם טועמים .

רחמנא ליצלן!

אנחנו מפרישות .

כן כן .. אני יודעת. 

הרטיבות שלנו היא לא מקרה של מעבר של אידוי של אדי אויר שבמקרה נתפסים על איברנו ועוברים ממצב גז לנוזל .

 

אז זהו .

מקווה שתשכילו להוריד את זה מהגבולות.

מקווה שהתיאור היה מספיק מובהק.

פאטוצ'

לפני 8 חודשים. 10 בספט׳ 2019, 15:09

הדרת הפין.

כן .. כך היא הייתה קוראת לזה.
תתפלאו או לא , בדסמ ביחסים זה אפשרי ..
פעם בחודשיים למשך שבועיים זה היה קורה
החוקים מאד פשוטים
אסור לגעת.
אסור לגמור.
הפעם הראשונה קרתה בערב אחד שאותו לא אשכח .
באותו הערב שכבנו .
אחרי שעתיים, כששנינו היינו במיטה
הרגשתי את החרמנות בוערת בי.. שוב.
התחלתי להצמד אליה כשהיא עם הגב אלי ,הצמדתי את זקפתי לגופה העירום והתחככתי בה..
לאט הרגשתי איך אני מזדקר יותר ויותר צמוד לגופה ,שלחתי יד מהססת לכיוונה .
היא בתגובה שלחה אלי יד מאחורי גבה ,החלה ללטף את איברי , התחלתי להרגיש אופוריה ומיד תפסה אותו ואת אשכיי חזק.
נאנקתי. זה לא היה צפוי..
היא הסתובבה אלי כשהיא לוחצת בחוזקה ואמרה שמעולם לא ראתה כזה דבר ..
חרמנים כמוני צריכים ללמוד לקח על משמעת עצמית .
הנהנתי בהסכמה והורדתי את הראש.
היא התיישבה על פני כשפניה פונות לאיברי , עם הרטיבות שאגרה והמיצים שלנו שהתערבבו יחד מאז הסקס הקודם ונשכבה על גופי כשהיא אוחזת בי ומשחקת איתי .
עינגתי אותה , לא באמת הבנתי מה אני מרגיש בגוף באותו רגע עם כל הטעמים שמילאו אותי אבל הרגשתי טוב .
הרגע זה נקטע כשהיא תפסה את אשכיי והרגשתי שהיא קושרת אותם , שני ליפופים בדיוק והמשיכה לאיברי , משם עלתה למותניי וסגרה מאחור כדי שתדע אם פתחתי את הקשר או לא.
הרגשתי באותו רגע שהיקום קפא , האיברים שלי כבר לא שייכים לי יותר , הם שלה .
התמלאתי ביותר חרמנות וגאווה .
היא התיישבה על פניי ורכבה עליהן , ביינתים עד הגמירה המיוחלת היא הסבירה לי את החוקים ,
אסור לגמור
אסור לגעת .
אתה לא פותח את הקשירה ללא רשותי.
השקעתי וליקקתי , מצצתי את הדגדגן שלה שהיה נפוח מכל היום שעבר ורציתי שתגיע לגמירה המיוחלת .
אחרי כמה דקות שהיא תופסת ואני נאנק הגיעה הגמירה , היא רעדה ופעמה על שפתיי והתרסקה .
"אז זה לא היה משחק ?" שאלתי.
היא צחקה וענתה .. "ממש לא .. לילה טוב " וסגרה את האור .
נצמדתי אליה וחיבקתי אותה תוך כדי שאני משלים עם הכאב.
עד הפעם הבאה.

לפני 9 חודשים. 13 באוג׳ 2019, 23:34

כל בוקר כשאני קמה , אני מחכה שהשמש תשקע.
השקיעה הזאת שמבשרת שהיום חלף עושה אותי שקטה.
כשהשמש יורדת לתוך הים זה המראה הכי יפה של היום , הצבעים הורודים, כחולים , סגולים האלה גורמים לי לאנרגית אהבה שכזאת .
הנשימה שלי נהיית יותר רגועה ואני צוללת.
בדרך כלל שאני יוצאת עם גברים , אנחנו הולכים לראות ביחד את השקיעה.
אני לא רומנטיקנית מוצהרת , למען האמת שאם יש משהו שמביך אותי זה רומנטיקה.
ברגע שהשמש יורדת זה הסימן שלי להפוך לחתולה , לצוד את הגברים האלה.
להיות ליר של הלילה.
ובכן, ליר של הלילה היא לא ליר של היום .
אני שולפת ציפורניים במהירות וחדות.
לא יודעת מי ינסה להתקרב ולא תומכת בספק , לא נהנת מחוסר ודאות וקשה לי עם חוסר שליטה במצב .
יש משהו בבדסמ שגורם לי לתפוס חזק או לשחרר את כל היום שלי ולפרוק אותו שם .
כי הרי מישהו אחד רץ , מישהו מתאגרף .
ויש כאלה שבשבילם זה בדסמ .
אולי אני לא היחידה שחושבת כך .
אולי יש אי שם מישהו שהוא ממש במיוחד בשבילי.
עם הומור מיוחד , שיתן לי יד וימשוך אותי מהמשבצת שנתקעתי בה.

לפני 9 חודשים. 10 באוג׳ 2019, 23:30

הרבה פעמים זה קורה.

בדייטים ובסיטואציות בחיים עצמם. 

הרי אנחנו יכולים להיות באותו מקום , להקשיב לאותם דברים , לנהל את אותה שיחה ולחוות את אותו המגע . 

בסוף החוויה האישית תהיה שונה .. 

אני לא יכולה לספר את מספר החוויות שצילקו אותי והפכו אותי למי שאני היום . 

יותר נכון עיצבו אותי . 

אני מנסה לכתוב בלי פילטרים, כדי להיות הכי אמיתית ולא לתקן בסוף .

מבינים?

זה קרה לפני כמה שנים.

אז לצורך העניין קראו לו דני , הוא נשק ל30 . 

היינו מדברים בלי סוף , מהבוקר עד הערב ושיחות טלפון שלא פסקו - מי שמכיר אותי יודע שאני לא בן אדם שנהנה מתקשורת טכנולוגית , אבל משהו שם היה אחרת .

באמת , אבל באמת נקשרתי אליו .

הוא ידע עלי הכל , על החולשות שלי , על החוזקות ,מה אני אוהבת ואיך .

הוא באמת התעניין בי והבין אותי , נתן לי להתפרק , לפעמים גם בשתיקה מוחלטת .

הוא נתן לי להרגיש הכי חשובה , נסגדת , נערצת . 

הוא גם דאג שאדע זאת בכל שיחה כמעט.

תאמינו או לא אבל כל המיני מערכת יחסים הזאת התקיימה בסקייפ ,כשהוא יודע עלי הכל ואני הרגשתי שאיני יודעת עליו דבר.

הרגשתי פרפרים בבטן באותה תקופה, הגמירות שלי איתו בטלפון והידיעה שהערב הוא לא גומר סיפקו אותי.

הקול שלו , האנחות , הכניעה שלו אלי פיתחו בינינו קשר מעניין ובלתי רגיל . 

לא נפגשתי עם בחורים באותה תקופה , זה מוזר אבל לא הרגשתי צורך , כאילו הוא היה הכל וכלום בו זמנית.

כל זה נמשך , עד שהרגשתי שאין .. אני לא יכולה יותר ואנחנו חייבים להפגש.

זה לא קרה , הוא ניסה להסביר , לא קיבלתי את התשובות שלו.

אני זוכרת שנפגעתי , פגיעה עמוקה כמו סכין חדה בלב , כי הרי אם הוא מרגיש כמו שאני מרגישה אז איך אין לו את אותו הצורך .

אני זוכרת שבכיתי באותו יום ונרדמתי . 

נכון להיום אני מבינה אותו ולמה זה קרה, והתשובות שלו התקבלו , הרי חיים בבדסמ ומערכת יחסים בדסמית לא מתאימה לכל אחד , אולי זאת מסכה שקל לעטות בעולם הוירטואלי.

הרגש אליו אחרי תקופה התהפך באפאטיות כזאת ואדישות. 

לפעמים כשהוא מתקשר לא בא לי לענות, לא כי הוא לא שם בשבילי , הוא תמיד היה ויהיה . 

אבל זה תמיד ירגיש פספוס.

אז למה לסחוב משהו שגם ככה נשאר בגדר המרשתת.

שאלה טובה.

 

#הפוסט לא עבר עריכה

#התכוונתי לכתוב על משהו אחר בכלל אבל באמצע זה גלש לזה .

#תודה על התגובות החמות שממלאות לי את התיבה .

 

 

 

לפני 9 חודשים. 9 באוג׳ 2019, 22:04

יש אנשים מהעבר שאני לא רוצה לראות .
עם חלקם שכבתי
את חלקם רציתי
והחלק הקטן שבהם הכיר אותי בתוך ילדה , השתנתי מאז .
אני לא מאמינה שגם הם.
הם נמצאים בכל מקום, ברחוב , בקניון , בפאבים, בישיבות עם חברים כאלה ואחרים .
כי פאקינג כולם כאן -מכירים את כולם.
אני מחכה לרגע שאעבור דירה.
בחודש הבא אארוז את עצמי ואסע מהאיזור הדפוק הזה ,אשטוף מעצמי את התגיות על הגוף שלי מאז שאני ילדה שנצרבו וגם אם לא וכולם שכחו ככה אני מרגישה .
זה לא שהייתי איזה ילדה מיוחדת , לכל אחת מהבנות שאני מכירה יש את השיט שלה .
כשכל האנשים עם האייקיו הבודד יתרחקו.
אתחיל להפתח לעולם חדש
עם אנשים שאף פעם לא פגשתי.
זה כמו להמציא את עצמי מחדש.
די לאנשים שאני מזלזלת באנטליגנציה שלהם .
די לשיחות חסרות טעם עם החברה הכי טובה לכאורה.
די לכל הבלאגן .
די להסתגרות בבית .
אני כבר לא יכולה עם זה יותר.
כל כך הרבה זמן לא *נהנתי* .
באמת הנאה!
של כיף , צחוק וחזרה הבייתה מרוצה .
כמה זמן לא הרגשתי עטופה באנשים שרציתי שיעטפו אותי.
כמה זמן אני מרגישה שהזנחתי את עצמי מלשמוח , מלאהוב אהבה טהורה, מלהתחבא מאחורי מסכות .
מלהתסכל על מה שיש
לחייך
להיות מאושרת .