ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

i have a pussy so i make the rules

מקום פריקה .
לפני חודש. שבת, 14 בספטמבר 2019, בשעה 20:39

אז גברי הכלוב היקרים, 

שמתי לב לאחרונה שהרבה כותבים שהם מאד נהנים לרדת למקדש שלנו הנשים ולענג אותנו . 

שזה נפלא כן?

ומאידך, שונאי הפרשות.

אז רגע... הולד איט.

תנשמו עמוק כי אני הולכת לספר לכם תגלית מטווורפת שאני בטוחה שידעתם עמוק בתוככם .

אז גברים יקרים, 

כשאתם חושבים לטעום מהמקדש שלנו , שתדעו .

שמה שאתם טועמים .

רחמנא ליצלן!

אנחנו מפרישות .

כן כן .. אני יודעת. 

הרטיבות שלנו היא לא מקרה של מעבר של אידוי של אדי אויר שבמקרה נתפסים על איברנו ועוברים ממצב גז לנוזל .

 

אז זהו .

מקווה שתשכילו להוריד את זה מהגבולות.

מקווה שהתיאור היה מספיק מובהק.

פאטוצ'

לפני חודש. שלישי, 10 בספטמבר 2019, בשעה 15:09

הדרת הפין.

כן .. כך היא הייתה קוראת לזה.
תתפלאו או לא , בדסמ ביחסים זה אפשרי ..
פעם בחודשיים למשך שבועיים זה היה קורה
החוקים מאד פשוטים
אסור לגעת.
אסור לגמור.
הפעם הראשונה קרתה בערב אחד שאותו לא אשכח .
באותו הערב שכבנו .
אחרי שעתיים, כששנינו היינו במיטה
הרגשתי את החרמנות בוערת בי.. שוב.
התחלתי להצמד אליה כשהיא עם הגב אלי ,הצמדתי את זקפתי לגופה העירום והתחככתי בה..
לאט הרגשתי איך אני מזדקר יותר ויותר צמוד לגופה ,שלחתי יד מהססת לכיוונה .
היא בתגובה שלחה אלי יד מאחורי גבה ,החלה ללטף את איברי , התחלתי להרגיש אופוריה ומיד תפסה אותו ואת אשכיי חזק.
נאנקתי. זה לא היה צפוי..
היא הסתובבה אלי כשהיא לוחצת בחוזקה ואמרה שמעולם לא ראתה כזה דבר ..
חרמנים כמוני צריכים ללמוד לקח על משמעת עצמית .
הנהנתי בהסכמה והורדתי את הראש.
היא התיישבה על פני כשפניה פונות לאיברי , עם הרטיבות שאגרה והמיצים שלנו שהתערבבו יחד מאז הסקס הקודם ונשכבה על גופי כשהיא אוחזת בי ומשחקת איתי .
עינגתי אותה , לא באמת הבנתי מה אני מרגיש בגוף באותו רגע עם כל הטעמים שמילאו אותי אבל הרגשתי טוב .
הרגע זה נקטע כשהיא תפסה את אשכיי והרגשתי שהיא קושרת אותם , שני ליפופים בדיוק והמשיכה לאיברי , משם עלתה למותניי וסגרה מאחור כדי שתדע אם פתחתי את הקשר או לא.
הרגשתי באותו רגע שהיקום קפא , האיברים שלי כבר לא שייכים לי יותר , הם שלה .
התמלאתי ביותר חרמנות וגאווה .
היא התיישבה על פניי ורכבה עליהן , ביינתים עד הגמירה המיוחלת היא הסבירה לי את החוקים ,
אסור לגמור
אסור לגעת .
אתה לא פותח את הקשירה ללא רשותי.
השקעתי וליקקתי , מצצתי את הדגדגן שלה שהיה נפוח מכל היום שעבר ורציתי שתגיע לגמירה המיוחלת .
אחרי כמה דקות שהיא תופסת ואני נאנק הגיעה הגמירה , היא רעדה ופעמה על שפתיי והתרסקה .
"אז זה לא היה משחק ?" שאלתי.
היא צחקה וענתה .. "ממש לא .. לילה טוב " וסגרה את האור .
נצמדתי אליה וחיבקתי אותה תוך כדי שאני משלים עם הכאב.
עד הפעם הבאה.

לפני חודשיים. שלישי, 13 באוגוסט 2019, בשעה 23:34

כל בוקר כשאני קמה , אני מחכה שהשמש תשקע.
השקיעה הזאת שמבשרת שהיום חלף עושה אותי שקטה.
כשהשמש יורדת לתוך הים זה המראה הכי יפה של היום , הצבעים הורודים, כחולים , סגולים האלה גורמים לי לאנרגית אהבה שכזאת .
הנשימה שלי נהיית יותר רגועה ואני צוללת.
בדרך כלל שאני יוצאת עם גברים , אנחנו הולכים לראות ביחד את השקיעה.
אני לא רומנטיקנית מוצהרת , למען האמת שאם יש משהו שמביך אותי זה רומנטיקה.
ברגע שהשמש יורדת זה הסימן שלי להפוך לחתולה , לצוד את הגברים האלה.
להיות ליר של הלילה.
ובכן, ליר של הלילה היא לא ליר של היום .
אני שולפת ציפורניים במהירות וחדות.
לא יודעת מי ינסה להתקרב ולא תומכת בספק , לא נהנת מחוסר ודאות וקשה לי עם חוסר שליטה במצב .
יש משהו בבדסמ שגורם לי לתפוס חזק או לשחרר את כל היום שלי ולפרוק אותו שם .
כי הרי מישהו אחד רץ , מישהו מתאגרף .
ויש כאלה שבשבילם זה בדסמ .
אולי אני לא היחידה שחושבת כך .
אולי יש אי שם מישהו שהוא ממש במיוחד בשבילי.
עם הומור מיוחד , שיתן לי יד וימשוך אותי מהמשבצת שנתקעתי בה.

לפני חודשיים. שבת, 10 באוגוסט 2019, בשעה 23:30

הרבה פעמים זה קורה.

בדייטים ובסיטואציות בחיים עצמם. 

הרי אנחנו יכולים להיות באותו מקום , להקשיב לאותם דברים , לנהל את אותה שיחה ולחוות את אותו המגע . 

בסוף החוויה האישית תהיה שונה .. 

אני לא יכולה לספר את מספר החוויות שצילקו אותי והפכו אותי למי שאני היום . 

יותר נכון עיצבו אותי . 

אני מנסה לכתוב בלי פילטרים, כדי להיות הכי אמיתית ולא לתקן בסוף .

מבינים?

זה קרה לפני כמה שנים.

אז לצורך העניין קראו לו דני , הוא נשק ל30 . 

היינו מדברים בלי סוף , מהבוקר עד הערב ושיחות טלפון שלא פסקו - מי שמכיר אותי יודע שאני לא בן אדם שנהנה מתקשורת טכנולוגית , אבל משהו שם היה אחרת .

באמת , אבל באמת נקשרתי אליו .

הוא ידע עלי הכל , על החולשות שלי , על החוזקות ,מה אני אוהבת ואיך .

הוא באמת התעניין בי והבין אותי , נתן לי להתפרק , לפעמים גם בשתיקה מוחלטת .

הוא נתן לי להרגיש הכי חשובה , נסגדת , נערצת . 

הוא גם דאג שאדע זאת בכל שיחה כמעט.

תאמינו או לא אבל כל המיני מערכת יחסים הזאת התקיימה בסקייפ ,כשהוא יודע עלי הכל ואני הרגשתי שאיני יודעת עליו דבר.

הרגשתי פרפרים בבטן באותה תקופה, הגמירות שלי איתו בטלפון והידיעה שהערב הוא לא גומר סיפקו אותי.

הקול שלו , האנחות , הכניעה שלו אלי פיתחו בינינו קשר מעניין ובלתי רגיל . 

לא נפגשתי עם בחורים באותה תקופה , זה מוזר אבל לא הרגשתי צורך , כאילו הוא היה הכל וכלום בו זמנית.

כל זה נמשך , עד שהרגשתי שאין .. אני לא יכולה יותר ואנחנו חייבים להפגש.

זה לא קרה , הוא ניסה להסביר , לא קיבלתי את התשובות שלו.

אני זוכרת שנפגעתי , פגיעה עמוקה כמו סכין חדה בלב , כי הרי אם הוא מרגיש כמו שאני מרגישה אז איך אין לו את אותו הצורך .

אני זוכרת שבכיתי באותו יום ונרדמתי . 

נכון להיום אני מבינה אותו ולמה זה קרה, והתשובות שלו התקבלו , הרי חיים בבדסמ ומערכת יחסים בדסמית לא מתאימה לכל אחד , אולי זאת מסכה שקל לעטות בעולם הוירטואלי.

הרגש אליו אחרי תקופה התהפך באפאטיות כזאת ואדישות. 

לפעמים כשהוא מתקשר לא בא לי לענות, לא כי הוא לא שם בשבילי , הוא תמיד היה ויהיה . 

אבל זה תמיד ירגיש פספוס.

אז למה לסחוב משהו שגם ככה נשאר בגדר המרשתת.

שאלה טובה.

 

#הפוסט לא עבר עריכה

#התכוונתי לכתוב על משהו אחר בכלל אבל באמצע זה גלש לזה .

#תודה על התגובות החמות שממלאות לי את התיבה .

 

 

 

לפני חודשיים. שישי, 9 באוגוסט 2019, בשעה 22:04

יש אנשים מהעבר שאני לא רוצה לראות .
עם חלקם שכבתי
את חלקם רציתי
והחלק הקטן שבהם הכיר אותי בתוך ילדה , השתנתי מאז .
אני לא מאמינה שגם הם.
הם נמצאים בכל מקום, ברחוב , בקניון , בפאבים, בישיבות עם חברים כאלה ואחרים .
כי פאקינג כולם כאן -מכירים את כולם.
אני מחכה לרגע שאעבור דירה.
בחודש הבא אארוז את עצמי ואסע מהאיזור הדפוק הזה ,אשטוף מעצמי את התגיות על הגוף שלי מאז שאני ילדה שנצרבו וגם אם לא וכולם שכחו ככה אני מרגישה .
זה לא שהייתי איזה ילדה מיוחדת , לכל אחת מהבנות שאני מכירה יש את השיט שלה .
כשכל האנשים עם האייקיו הבודד יתרחקו.
אתחיל להפתח לעולם חדש
עם אנשים שאף פעם לא פגשתי.
זה כמו להמציא את עצמי מחדש.
די לאנשים שאני מזלזלת באנטליגנציה שלהם .
די לשיחות חסרות טעם עם החברה הכי טובה לכאורה.
די לכל הבלאגן .
די להסתגרות בבית .
אני כבר לא יכולה עם זה יותר.
כל כך הרבה זמן לא *נהנתי* .
באמת הנאה!
של כיף , צחוק וחזרה הבייתה מרוצה .
כמה זמן לא הרגשתי עטופה באנשים שרציתי שיעטפו אותי.
כמה זמן אני מרגישה שהזנחתי את עצמי מלשמוח , מלאהוב אהבה טהורה, מלהתחבא מאחורי מסכות .
מלהתסכל על מה שיש
לחייך
להיות מאושרת .

לפני חודשיים. שבת, 3 באוגוסט 2019, בשעה 17:52

אינטימיות
חודש וחצי עברו מתחילת החופש הגדול ..
אני לא יכולה לקרוא לזה חופש גדול כי זה לא כך חופש בשבילי.
מטיול לטיול, מהתעסקות אחת לאחרת .
לא בי ,אלא בהם .
הנערים , הנערות , הילדים .
רציתי משהו שיהיה שלי , לחזור הבייתה לידיים אוהבות ומכרבלות .
לפצות את עצמי בהן , לא באוכל.
לספר למישהו על היום שעבר , לא לאמא שתסתכל עלי ותשמע ותחייך חיוך מאולץ, לא תקשיב .
גיבור כזה , שישלח לי לילה טוב לפני שאני הולכת לישון במחנה וכשאפתח את הפלאפון בבוקר ואראה את ההודעה הפרפרים יתחילו לדגדג .
אין לי כוח לפגישות המזדמנות .
כולן תמיד מתחילות בים.
למה אני כל כך אוהבת את הים?
הוא אינסופי , הרעש שלו הוא השקט שלי, השמש שקופחת עלי בלי שום מקום מוצל מסביב מראה לי שאין הגנות בחיים וההגנה היחידה שתהיה לי היא להכנס לאוטו שלי ולהדליק את המזגן .
אני לא רוצה .
בדרך כלל אני מביאה גברים פוטנציאליים לצוק .
פורסת מחצלת ומדברת איתם ..
קצת על החיים , על חלומות ואיך לא רוב השיחה היא על סקס .
כי זה הכי קל , זה תמיד מעניין אותם ומרגש אותם , מצחיק אותי לראות אותם שואלים אותי שאלות במבוכה , כי הרי הם לא ישאלו אותי שאלות על חיי שהם קצת מעבר להא ודא.
ותמיד אני מבטיחה לעצמי שאם אני אראה בהם קצת יותר פוטנציאל נלך למקום הומה אדם , לדייט נורמאלי לחלוטין .
אבל זה אף פעם לא קרה..
למה?
כי אני מעדיפה לעשות איתם דברים מיניים ושילכו הבייתה מאשר לבלות איתם זמן מיותר בגולדה עם גלידה ושיחה מאולצת כי הרי הם תמיד אומרים בין השורות:
שום דבר רציני לא יקרה.
אני מעדיפה לנצל את המין עד הסוף .
הרי לגולדה אוכל ללכת תמיד לא?
ואז הוא גומר , ואני לא .
יש לי מחסום כזה , אני לא יכולה לעשות איתו דבר.
בא לי לפעמים לצעוק .
אבל אני מתכנסת בתוך עצמי והתסכול מכרסם בי .
וחברות ..
אולי חברה.
אין לנו כבר דבר במשותף , אני גם זבל של חברה .
למה?
אני צריכה אנשים שיעלו אותי למעלה , שיפתחו אותי ואני אותם , קשר מלא באתגרים.

כבר שנתיים אני מרגישה שאנחנו בתחרות מי יותר אומללה .
מי יותר מדוכאת .
מי בולעת יותר כדורי הרגעה בבוקר.
אני לא יכולה להרים אותה יותר.
היא התרסקה.
לגמרי ..
יש לה חבר,שהוא במקרה החבר הכי טוב שלי - כלומר היה .
והיום .. אנחנו בקושי מדברים .
אני לא מסוגלת להתקרב אליו שוב כמו פעם ולספר לו דברים , זה לא אתי להיות חברה בו זמנית של שני אנשים שהם במקרה בני זוג כי תמיד זה לסיים באמצע .. מנסיון .
גם היא לא בעד החברות הזאת ואני יודעת .
אני גם לא בעד הזוגיות שלהם והיא יודעת .
לא כי אני מקנאה , לא כי יש לי איזה רגש חבוי .
אלא כי אני לא מבינה איך זה יכול לעבוד ששני אנשים שגרים באותו בית מצליחים לריב כל שבוע ולא לדבר מתוכו 5 ימים ומעלה .
אני לא מבינה את האהבה הזאת , לא הייתי מאחלת לעצמי אחת כזאת .
אגו ושליטה .
החברה המפוצצת באגו שלי, שחייבת להיות תמיד בו זמנית בשליטה כשהיא בעצם לא שולטת על כלום מחבד על החיים של אנשים אחרים ולא שלה.

כן היא בן אדם טוב וחברה מדהימה , אבל לא מצליחה להחזיק חודש בעבודה בלי פיטורין , לא מצליחה לרסן את עצמה ותלותית בבן זוג שלה.

.

כן היא בן אדם טוב , אבל לא מצליחה להחזיק חודש בעבודה בלי פיטורין , לא מצליחה לרסן את עצמה ותלותית בבן זוג שלה והכי נוראי שהיא לעולם לא תודה.
אני לא רוצה להיות חברה של בן אדם כזה.
זה לא מועיל לי.
החברות שלנו מסתמכת על כמה חודשים מדהימים . הקיץ של לפני שנתיים .
שנת 2017 .
זאת הייתה שנה מדהימה לא?
ומאז שנתיים אני בפיתוח עצמי פנימי .
נאבקת על דברים, עובדת כדי לא להתעסק בשום דבר שקשור לעצמי ולא לפתוח צלקות ישנות מתפתחת בכל מיני מישורים . 

רק לא באהבה ,בקשרים בחיים שלי .
ועוד חודש אני יוצאת לדרך חדשה .
אני מדמיינת את עצמי נוסעת אחרי סיום העבודה ומתנקה בדרך מכל השנתיים האלה .
מכל הקושי והחרא שאכלתי ,מהחברים שאין לי כל כך , מליר הישנה , מההרגלים הרעים , מהמנטרות הדורסניות .
כמובן שהיו רגעים יפים בשנתיים האלה , אבל אני רוצה דף חדש.
בשביל עצמי.
לתת אהבה לעצמי .
לדאוג לעצמי , לא רק לעבודה.
ולחיות .
את החיים שלי.
כפי שהייתי רוצה לחיות אותם .
לבד או ביחד.
עם אהבה וקשר יציב .
עם חברים שיעזרו לי , שאפתח אותם והם אותי .
עם לימודים שאוהב ללמוד .
ועם שקט פנימי .
רק שקט פנימי.

 

 

לפני 3 חודשים. שלישי, 2 ביולי 2019, בשעה 01:04

הזדיינו 

השתגלנו

עשינו אהבה.

00:00 בלילה והוא כבר ישן . מעוך על הבטן עירום.

כמה הוא יפה..

השכמות שלו רפויות כמו הביצים שלו שמבצבצות בפישוק בין הרגליים .

הסדין הישן מונח על הרצפה רטוב ממיצים והשפרצות .

הוא מסתובב על הצד ,שם את ידו עלי ומצמיד אותי אליו .

ידו על השד ידי חופנת .. 

הגיע הזמן לישון

עוצמת עינים.

לילה טוב

לפני 3 חודשים. שישי, 21 ביוני 2019, בשעה 12:19

בוקר טוב,

חרמנות צפה.. מסתכלת על כל הצעצועים שמסודרים לי יפה על המיטה וישנו איתי כל הלילה . 

בוחרת לי אחד ומתחילה בעבודה.

פורנו,

אוננות, 

מזפזפת בין סרטונים .. כבר כלום לא מרגש.

גם הצעצוע כבר לא.

מחליפה ויברטור.

מוצאת משהו מעניין . 

כולי בכאן ועכשיו, ההווה .

התחושות שממלאות אותי והרטיבות שמטפטפת ממני.

שום דבר לא מעניין בזמן הזה, 

שהטלפון ימשיך לצלצל . 

אני בשלי.

הכל רטוב, מטפטף , נפוח ויפה.

נהייה נעים.

ואז גמירה.

התאוששות.

ריקנות נוראית.

לפני שאשקע במחשבות.

חזרה לישון.

לפני 4 חודשים. שני, 10 ביוני 2019, בשעה 03:28

Im here 

Just waiting

For  the new guy 

 

לפני 4 חודשים. שישי, 31 במאי 2019, בשעה 00:07

משחק תמים .
לא לאנשים עם לב חלש/

 

כשהייתי בת 8 עברתי לכיתה חדשה .
המורה הושיבה אותי ליד בן ,ילד חמוד ודיי ביישן.

היה בינינו חיבור טוב ואחרי כמה ימים הוא הזמין אותי אליו הבייתה.

אני זוכרת שההורים שלי היו קצת בפליאה מזה שהחבר הראשון שלי בכיתה הוא מהמין השני אבל הם זרמו עם זה.
ביום הראשון שבאתי לבן הבייתה, אני זוכרת שהייתה אוירה מעניינת , החדר היה מסודר והיו מלא רובוטים ודגמים על המדפים , שטיח 'כביש' ועוד דברים נוסטלגיים .
בהתחלה שיחקנו בשטויות ואחרי שנמאס הצעתי בתמימות לשחק ברופאה וחולה.
הוא הסכים.
בפעם הראשונה זה היה מאד תמים, בדקתי לו דופק, נשימה ואפילו ידעתי מה זה מרשם תרופתי.
עם הזמן זה הפך להיות יותר פולשני, התחלתי להתעניין במערכת ה'גברית'..
בן היה מתפשט לפעמים כבקשתי ואני הייתי בוחנת אותו ובודקת את אבריו .
זה היה בהחלט בתמימות, אבל גם אני וגם בן הבנו שאנחנו עושים משהו ש"הוא לא בסדר" .
לפעמים בן ביקש גם להיות רופא, אבל אף פעם לא הסכמתי לו.
נו טוב, אולי פעם אחת והוא ממש התרגש.
המנהג שלי ושל בן הפך להיות שיטתי, היינו משחקים בזה לפעמים אצלו ולפעמים אצלי בחדר המשחקים והייתי מכניסה יד לתחתונים שלו ובודקת את הכל ,ממששת ומועכת ,צחקתי תמיד כשהוא היה מתפתל ונהנתי קצת מזה.

אני זוכרת שבתור ילדה הבולבול כאיבר שלו יש ולי אין הלהיב אותי..

בשלב מסוים המשחק שלנו פלש גם לבית הספר, היינו נכנסים לתא בשירותים של הבנות ומשחקים.
עד שפעם אחת בתיה המחנכת שלי לקחה אותי לשיחה בהפסקה ואמרה לי שאמא של בן דיברה איתה וסיפרה לה הכל, היא ביקשה ממני להתרחק מבן .
אני לא זוכרת אם היא דיברה עם ההורים שלי או לא.
המבוכה הזאת צרובה לי עד היום .
אבל התמימות הזאת שהייתה והחויה הראשונה הזאת שבה התוודאתי לצד השני לא נשכחה.

 

©כל הזכויות שמורות לlirawr