רחובית, ממורטטת פרווה, כלבלבה.
מכירה כבר את הטיפוסים סביבה.
המלטף בחיבה ובעדינות ועוזב.
המתקרב כדי לבעוט היטב.
המתרחק מחשש שידבק.
המנסה לפתות אותה עם עצם,
או סעודה דשנה בסלון ליד האח.
יודעת שזה לא אומר שהיא בת בית.
מעדיפה לחזור החוצה וללקט שאריות
מלהסתפק ביחס השמור ליצורה כמותה.
לא נולדה על המדרכה לרגלי האנשים.
עם הזמן הבינה את מקומה, למטה.
לו רק חשבה קצת יותר על עצמה.
מסרה את מה שניתן לאבי הגור
שלעס, בלע והפקירם לנפשם.
מחממת את גורה המתרפק
טוב יותר מכפי שזכתה בחייה.
מסתירה דמעותיה ומחייכת אליו.
שמחה שאת כל מה שהוא צריך יש.
אוהב, ישר, נבון, אמיץ, מזהה בו מלך.
שורדת בלי לחשוף שיניים וציפורניים
אלא אם לא נשארת ברירה אחרת.
כה ידידותית שבין חבריה נמנים
החושך, הסבל, האמת והמוות.
אינה מכירה דרך להפחידה.
מדי לילה מתכרבלת לבדה.
רגליה הקטנות קצרות מחבקה.
מפקידה את עצמה בחיקו האינסופי
של אדון כל האדונים, הוא תמיד איתה.
נרדמת באחיזתו העוטפת בשקט את לבה.
