סוציודרמה היא פעילות מובנית עם תפקידים והתנהגויות מוגדרים. מבטאת את ערכי התרבות בה היא מתקיימת וצורכי חבריה.
כך גם בטקס קדם החופה בו מגיע החתן לכסא עליו יושבת הכלה. לפני זמן מה עמדתי בחתונה חרדית. כאן זה ברור יותר
מאשר בחתונות חילוניות בהן הטקס מרוכך. הבטתי במתרחש והבנתי.
עזרת הנשים ועזרת הגברים באולמות נפרדים. הנשים עומדות צפופות בקו קשת אליפסית צרה. בקצה הפנימי שלה יושבת הכלה,
אמה וחמותה ניצבות לימינה ולשמאלה. לקצה הפתוח מתקרב החתן עם אביו, חמיו וגברים נוספים. הם חודרים לתעלה הנקבית.
בדרכם מתקדמים על השביל לאיטם, זה תמיד שטיח אדום מדם.
החתן מגיע אל הכלה בלבן, הבגד הקרומי המיועד ללילה אחד מיוחד. האימהות עומדות לבלי נוע. האבות מרפים אחיזתם.
הזכר ניגש אל הנקבה. מסיט את בד ההינומה ושופך אותו עליה. נסוג לאחור. בדרך החוצה מתפזרים בחלל התעלה
המוני עיגולים לבנים קטנים, טיפות זרעונים. זו סוציודרמה, המחזה של אקט מיני ראשוני.
מתפקידי הפעילות הטקסית ליצור תבניות קטגוריות, לעתים מחדש. הזכר והנקבה שחיו במציאות של איסור מגע טוטאלי,
עומדים להיות מצווים הלכתית לקיים מגע מיני. הסוציודרמה מבהירה זאת לכל הנוכחים ולגיבורי האירוע היטב היטב.
מי שמעולם לא נגעו בבני המין השני מקיימים לראשונה מגע, ידו בבגדה, באישור העדה.
ככל שהמתח החברתי המבוטא עמוק יותר, כך הטקס מובנה יותר. לכן אם החברה ממנה מגיעים בני הזוג חילונית,
הטקס אינו כה מקוטב וברור. סביב הכלה עומדים גם גברים וגם נשים. קו הקשת לא מאד מסודר או קיים בכלל.
ההינומה והשמלה פחות אטומות. הגיוני, הם כבר מזמן בזוגיות מינית מעשית, כעת פורמלית.
הסוציודרמה ממחישה ומבהירה
שהזוג הספציפי בדרך לקיים יחסים זה עם זה.
כמאמר שיר החתונה "ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל".
שבת שלום