בימים בהם אפילו האישה החוקית היא מטבע עובר בין האב והבעל, גם הבתולים קובעים את גובה עסקת הנישואים.
זה במקרה הטוב, במקרים מסויימים כמו בת-כהן ועוד העונש על העדר בתולים בליל הכלולות עלול להגיע למוות.
לכן כאשר מגיע לבית הדין חתן מעוצבן על כך שזוגתו הטרייה לא דיממה, לפנינו סוגיה חורצת גורל.
הכלה טוענת שהיא בתולה מהוללה והבעל לא חדר אותה. הגניקולוגים בשביתה, בעצם עדיין אינם קיימים, איך בודקים?
רבן גמליאל מציע את מבחן החבית. ההנחה היא שיש קשר בין הפות לפה והקרום חוצץ בו. מי שיושבת על חבית יין
ברגליים פשוקות והריח נודף מפיה בעולה, אחרת היא בתולה. הכלה יוצאת זכאית בדינה.
אפשר להתייחס למבחן החבית התמוה בזלזול. לנפנף בו ולומר תיראו איזה שטויות החז"לים האלה עושים.
התשובה הראשונה והכללית לכך היא שאנו יודעים את מה שמקובל בתקופתנו. אילו חיינו אז סביר שהיינו מתייחסים
לכך ולדברים מופרכים רבים נוספים בכובד ראש רב. בעיני יש כאן הרבה יותר מזה. בואו נקרא בצורה חקרנית וחתרנית.
רבן גמליאל לא רק ממציא את המבחן המפורסם, הוא גם מדגים אותו אמפירית. עורך ניסוי מדעי לכל צד וענין.
מביא שתי שפחות ומושיב אותן על חבית יין. הבעולה ריחה נודף והבתולה לא. התוצאות החד-משמעיות מבססות
את תוקף המבחן. רק אחרי שהוכיח לכולם את אמינותו נבדקת הכלה. ופה חברים מסתתרת הונאה אנדרדוגית מופלאה.
אנו הרי יודעים שאין שום קשר ישיר בין הפות לפה, עם קרום בתולים או בלעדיו. כל אישה שיושבת על החבית בלי יוצא מהכלל
ריח היין אינו נודף מפיה. יוצאת מהמבחן הספציפי, בצדק או שלא בצדק, עם כתר נוצץ ומבהיק של בתולה מעל ראשה.
לפיכך הפרט הכי מוזר בכל הסיפור שלפנינו אינו עצם המבחן, אלא העובדה שהשפחה הבעולה ריחה נדף כשיכורה.
ואני אומרת שרבן גמליאל רימה. השפחה הבעולה קיבלה בחשאי מעט יין מהסוג שבחבית וגרגרה היטב. היין הלך, הריח נשאר.
כדרך השפחות סגרה את פיה עד שהתבקשה לפתוח אותו ולהוכיח את נכונות המבחן. מדוע עשה זאת?
כי בימים אדומים הוא קלט שיש לו את הכוח להציל כל-כך הרבה נשים מגורל נורא של עוני, נידוי או שפיכות דמים.
חיי נשים היו שווי פרוטה, מי פחות מי יותר. ההיסטוריה ידעה מבחנים איומים. למשל בימי הביניים נעשה לחשודות כמכשפות
מבחן המים. השליכו את הנאשמות קשורות לנהר. מי שטבעה הוכרזה כצדיקה, מי שנחלצה כמכשפה ונשרפה.
זה מבחן שכל תוצאותיו מובילות למוות. רבן גמליאל ניצל את מעמדו הרם ובורות העם, והמציא מבחן שהשאיר בחיים את כולן.
תלמוד בבלי כתובות פרק א' דף י' ע"ב: "ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל ב"ר אמר ליה רבי בעלתי ולא מצאתי דם
אמרה ליה רבי עדיין בתולה אני אמר להן הביאו לי שתי שפחות אחת בתולה ואחת בעולה הביאו לו והושיבן על פי
חבית של יין בעולה ריחה נודף בתולה אין ריחה נודף אף זו הושיבה ולא היה ריחה נודף אמר לו לך זכה במקחך".
שבת שלום
