נולדתי לעוף ולא ידעתי.
שמתי בפטיפון את התקליט עם השיר
"אם רצונך לרחף, אם תרצה להתעופף
את ידיך פרוש אל-על, זה דבר פשוט וקל
תמתח את כל הגוף, ותעוף ותעוף ותעוף".
עשיתי הכל, הוספתי מחשבות טובות
ולא התרוממתי.
שמעתי שאפשר לחלום
על מה שרוצים במשך היום.
באותו לילה הייתי וונדי
בסרט מצויר יפהפה כמו דיסני.
אחי ואחותי הגדולים היו הקטנים.
עפנו עם פיטר-פן מסביב למנורה
.עד שהתעוררתי.
שכרתי דירה לבד.
מילאתי ביתי בפיות,
מלאכים, פרפרים, ציפורים,
חיות מיתולוגיות ותינוקות מרחפים.
למדתי מיסטיקה ונסקתי.
אירחתי חוג מדיטציה שבועי
שהתארגן עם חברים מהקורס.
גיליתי את הכנפיים שבי.
נישאתי ונכנסתי לבור
בו ויתרתי, בעיקר על עצמי.
הכנפיים כמעט פרחו לי מהגב.
כבר לא הרגשתי אם הן חלק ממני.
יצאתי משם עם ילד ואוויר.
הקרקע נשמטה תחתי.
לא היה מנוח לכף רגלי.
זה היה לעוף או ליפול
אז נזכרתי.
בהתפוגג האופל פקחתי את עיני.
התבוננתי לא רק תחתי, גם סביב.
השקפתי על הארץ
שפעם חשבתי שהיא לעולם לא.
ביקשתי מאדון שיבדוק אותי.
סשן ראשון, התנדפתי.
מאז עדיין מגששת את דרכי
אבל את הכיוון כבר יודעת.
"הכוכב השני מימין
וישר עד הבוקר".
