מדוע מכסים עיניים בקריאת שמע?
המורה ביסודי סיפרה שמגיע מלאך ואסור לראותו. בתפילה הבאה פישקתי בהחבא אצבעות והצצתי.
לא הבחנתי באף מכונף. שאלתי את עצמי אם פרחו מכיוון שהסתכלתי. הבטתי במורה,
היא ישבה בעיניים פקוחות. סימן שלא האמינה בנוכחות שמימית נגלית כאן. שיעור אחר למדתי.
בכל-זאת מה מחזיק את המנהג העתיק?
1. בקריאת שמע יש את הציווי "שמע", לא "ראה". כמו בסשן כשעוצמים עיניים ניתן להקשיב היטב.
השמיעה אינה מתחרה בראייה והיא מתחדדת. הפנמת הנאמר מהדהדת ומתרחשת בעוצמה רבה.
האמונה התמימה אותה אי-אפשר לוודא בהוכחה הניתנת לצפייה, מקבלת משנה-תוקף בשמיעה.
2. במילים "ברוך שם כבוד מלכותו" יש ציפייה להכרה במנהיגות. אנו יודעים שכאשר אדם עוצם עיניים
הוא נשלט על-ידי בעליו. זאת תחושת המאמין המקבל את אדנות האל הנתפס ככוח אינסופי
במיוחד בעודו מגביל את עצמו. מבחירה קולט במישור מסוים פחות מול מי שלהשקפתו יודע-כל.
3. "יהוה אלוהינו יהוה אחד", המשפט המהווה את מרכז האמירה מבטא את אחדות האל.
יסוד בין-דתי אוניברסלי שהינו העיקרון המיסטי הראשון. הרעיון שיש גורם מגבש ביקום, קשר הרמוני
יוצר וחובק כל. הפסקת הראייה החיצונית מאפשרת להתמקד בחיבור ולחוות אותו מהנקודה הפנימית.
"אל מלך נאמן. שמע ישראל יהוה אלוהינו יהוה אחד. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
שבת שלום
